פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10710/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מאיר אוחיון
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 8540/04, מיום 24.10.04, שניתן על-ידי כב'
סגנית-הנשיא י' הכט וכבוד השופטים מ' רביד וְ- א' א' גבאי.
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בירושלים כתב אישום (ת.פ. 4833/00), המייחס לו עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי 420 לחוק; עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 + 25 לחוק.
בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן – פלדמן), הרשיע ביום 20.11.03 את המבקש בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 + 25 לחוק וזיכה אותו מיתר העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום.
ביום 17.5.04, ולאחר שבעניינו של המבקש התקבל תסקיר מטעם שירות המבחן, הממליץ, להטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ), ללא הרשעה, גזר עליו בית-משפט השלום, עונש של 3 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים וְ- 100 שעות של"צ, בהתאם לתוכנית שתוכן על-ידי שירות המבחן.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 8540/04).
בית-המשפט המחוזי (כב' סגנית-הנשיא י' הכט והשופטים מ' רביד וְ- א' אפעל-גבאי), דחה ביום 24.10.04, את הערעור בקובעו, כי לא נמצא פגם בפסק-דינו של בית-משפט השלום וכי הערעור מופנה רובו ככולו כלפי הקביעות העובדתיות והמסקנות שהסיק מהן בית-משפט השלום, וכן לדידו אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות בית-משפט שלערעור.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה חזר המבקש על אותן הטענות שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי בנוגע להרשעה ולחומרת העונש.
עיקר טענותיו של המבקש מתמצה בעצם הרשעתו על-פי עדות יחידה וְ- שיקול דעת מוטעה של בית-משפט השלום עת שבחן את הראיות שהוצגו בפניו בכך, שלא זימן עדים שלסברתו היו שופכים אור נוסף ושונה על המקרה, לעניין חומרת העונש טוען המבקש באמצעות בא-כוחו, כי שגה בית-משפט השלום בהטילו עליו עונש של של"צ, וזאת תוך אי-קבלת תסקיר שירות-המבחן החיובי שהוגש בעניינו ואשר המליץ בפני בית-המשפט שלא להרשיעו.
מנגד תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-משפט השלום ובדחיית ערעור המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
דין הבקשה להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
מעבר לדרוש יוער, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 97 (4) 17). לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתן היום, י"א בטבת תשס"ה
(23.12.04).
ש
ו פ ט