פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10753/03
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
בן משה ליאור
נ ג ד
המשיבה:
עיריית חיפה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 3653/03 מיום 23.11.03 שניתן על ידי כבוד השופטת
ב' גילאור ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש: עו"ד יואל
גולדברג
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע.
ביום 31.1.02 הוציא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בחיפה צו הריסה מנהלי המתייחס לשטח בן כ- 30 מ"ר המשמש למעבר הציבור , בו נבנו ארבעה קירות ממסגרת אלומיניום עם זכוכית, ככל הנראה כדי להרחיב שטח של מסעדה.
תחילה, ביום 6.2.02, הוגשה בקשה לביטול צו ההריסה על-ידי אדם בשם כרסנטי אלון, והיא נדחתה עקב חזרתו של מר כרסנטי מכל טענותיו. ביצוע הצו עוכב עד להחלטת הועדה המקומית או ועדת הערר.
הן הועדה המקומית והן ועדת הערר דחו את בקשתו של מר כרסנטי למתן היתר. מר כרסנטי ניסה פעמיים לעכב את ביצועו של צו ההריסה, אך בקשותיו נדחו.
באותו יום בו נדחתה בקשת עיכוב הביצוע השנייה - 20.7.03 - הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי על-ידי המבקש (המיוצג על-ידי מי שייצג את מר כרסנטי - עו"ד גולדברג).
בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (השופטת א' קנטור) קבע ביום 15.9.03 כי המבקש לא הוכיח כל זיקה קניינית או רכושית לבנייה נשוא הצו, ולכן הוא מנוע מלהגיש בקשה לעיכוב ביצוע. נקבע כי אף על פי שסעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 קובע כי "הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו", כוונת המחוקק לא הייתה לאפשר לכל אדם להגיש בקשה לביטול הצו. בית המשפט קבע כי צד נפגע הנו כל צד על-פי סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה, וכי המבקש אינו נכלל בגדר המנויים בסעיף.
ביום 11.11.03 המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזו נדחתה ביום 23.11.03, כאשר הטעם העיקרי לדחייתה היה שהמבקש לא הגיש את בקשתו סמוך למועד בו ניתנה החלטת השופטת א' קנטור.
המבקש טוען בבקשה שבפניי כי צו הריסה הנו צעד דרקוני ועל כן יש להיעתר לבקשה לעיכובו. לגוף העניין עיקר טענתו היא שיש לו זכויות בנכס: בעלי הנכס הוא עיזבון יצחק הופמן. הנכס הושכר למר אלון כרסנטי - לחברה בבעלותו בשם "מיסטר רונן פיצה" - ומר אלון כררסנטי מכר את החברה והמוניטין למבקש. המבקש מצרף הסכם שכירות בינו לבין בעלי הנכס (עזבון יצחק הופמן).
כן נטען שהסיבה לכך שהמבקש לא מיהר להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי היא שצו ההריסה המנהלי עוכב ביום 30.7.03 עד להכרעה בערעורו של מר אלון כרסנטי. ביום 6.11.03 ערעורו של מר אלון כרסנטי נדחה, ולכן המבקש פנה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע רק אז.
המשיבה טוענת כי אין למבקש כל זכות בנכס לו הוספה התוספת נשוא צו ההריסה, ולחילופין כי אין למבקש זכות עצמאית בנכס, שכן הוא שלוחו של מר כרסנטי בלבד.
לטענת המשיבה מדובר בניצול לרעה של הליכי משפט. כן נטען כי צו ההריסה המנהלי מעוכב זה למעלה משנה וחצי, ואין מקום להוסיף ולעכבו. נתתי למבקש אפשרות להגיב על תגובת המשיבה, והוא לא ניצל אותה.
איני רואה מקום ליתן למבקש רשות ערעור. העניין נפסק לגופו והוכרע. המבקש הוא, מבחינה משפטית, חליפו של מר כרסנטי, ואין הוא יכול לחזור ולהעלות טענות שנדחו לגבי זה האחרון. זהו שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
הבקשה נדחית.
ניתנה ד' טבת, תשס"ד (29.12.2003).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03107530_C03.doc עע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il