פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1078/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
צחי כהן בן אל בן – ת.ז. 022427496
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.12.07 בע"פ 70413/06, 70456/06 ו-70564/06
שניתן על-ידי כבוד השופטים: ז' המר – סג"נ, י' שיצר וי' שבח
בשם המבקש:
עו"ד נאוה בירנבאום-דהאן
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל אביב (פ 8756/04) בגין עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ו-41 עבירות של הוצאת שקים ללא כיסוי, לפי סעיף 432 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, קשר המבקש ביחד עם שניים אחרים (להלן ביחד: השותפים ) ועם אשר אליאסי (להלן: אליאסי ), קשר להונות ספקי סחורות, על ידי הקמת חברה אשר תרכוש סחורות באשראי, באמצעות שיקים המשוכים למועדים אשר לא יקדמו ליום 15.5.2004, ותמכור את הסחורות בהקדם, במחירים מופחתים באופן משמעותי, ובמזומן, וזאת בידיעה ובכוונה שהשקים לא יכובדו בהגיע מועד פירעונם. על פי הקשר אמורה הייתה החברה לפעול למשך זמן קצר בלבד ולחסל את עסקיה על לא יאוחר מיום 15.5.2004 הוא המועד המוקדם לפירעון השקים שניתנו עבור הסחורות. על פי כתב האישום, לשם קידום הקשר, הקימו השותפים חברה בשם אינטרגופ אשר בע"מ (להלן: החברה ) אשר בעל מניותיה היה אליאסי, ופתחו חשבון בנק ושכרו משרדים. השותפים שכרו קניינים אשר תפקידם היה לרכוש סחורות עבור החברה מספקים אשר יסכימו לקבל את התשלום בשקים דחויים למועד חיסול החברה. במועדים שונים בין מרץ ועד מאי 2004, רכשו השותפים, בשם החברה, בעצמם, ובאמצעות הקניינים, מספקים שונים סחורות תמורת שיקים דחויים, בידיעה ובכוונה שהשקים לא יפרעו בהגיע מועד פירעונם.
ביום 14.11.2005 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' מור ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו.
ביום 14.2.2006 גזר בית המשפט השלום על המבקש 27 חודשי מאסר בפועל;
12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, כמו כן הוטל על המבקש קנס בסך של 20,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו, ותשלום פיצוי למתלוננים בסך של 30,000 ש"ח.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70413/06).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ז' המר , והשופטים י' שיצר
וי' שבח ) דחה את הערעור, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש. בית המשפט התייחס בפסק דינו לחוות דעתו של פרופסור שוהם המטפל במבקש במרכז לנפגעי סמים בנווה צדק, שסבר כי כניסתו של המבקש לבית הסוהר תביא לרגרסיה חמורה במצבו. כמו כן התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן מיום 31.5.2007 שקבע כי אין ביכולתו להעריך כיצד המאסר בפועל ישפיע על מצבו של המבקש, ואשר קבע כי המאסר בפועל עלול לפגוע בתהליך השיקום המשפחתי, ואף עשוי לקטוע את תהליך הטיפול במבקש עצמו. בית המשפט קבע כי שימוש בסמים והליכי גמילה, אינם יכולים להוות מגן וכיסוי לביצוע עבירות, וכי במקרה זה נסוג ההיבט השיקומי מול האינטרס הציבורי שבמניעת הישנות עבירות מסוג אלו שביצע המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו, וכי לא התחשב מספיק בנסיבותיו האישיות. עוד טוען המבקש כי המאסר שהוטל עליו אינו עומד בכללי אחידות הענישה, וכי העונש שהוטל עליו חמור יותר מנאשם אחר בכתב האישום אשר הורשע באותם סעיפי אישום בהם הורשע המבקש, וכי הסיבה היחידה להכבדת עונשו של היא העובדה שיש לו עבר פלילי. לטענת המבקש הרשעה זו אינה צריכה לשמש נסיבה להחמרה כה משמעותית בעונשו.
המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לטענתה בקשת רשות הערעור אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לטענתה גם לגופו של עניין אין בבקשה כדי ללמד על שגגה שנפלה תחת ידו של בית המשפט המחוזי, שכן עונשו של המבקש לא חרג ממסגרת מדיניות הענישה המקובלת, במקרים מסוג זה.
יש לציין כי בתגובתה נתפסה המשיבה לכלל טעות, כאשר בשוגג ציטטה ציטוט אשר לכאורה הינו מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואשר בפועל אינו מיוחס למבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה בא כוח המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים כולל המלצות שירות המבחן. עיון בפסק-דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
באשר לציטוט המוטעה אותו הביאה המשיבה, הרי שאין בכך כדי להשפיע על דחיית הבקשה לגופה, מאחר ובית המשפט המחוזי אמר דברים ברורים בעניינו של המבקש:
"לטעמי, שימוש בסמים והליכי גמילה, אינן יכול להוות מגן וכיסוי לביצוע עבירות מסוגים שונים ומגוונים. מערער זה היה חלק מפרשת 'עוקץ' נרחבת שפגעה ביחידים ובמשפחות. רוב הנפגעים היו בעלי עסקים קטנים, שעצם קיומם אינו קל, והמערער וחבר מרעיו לא חסו עליהם ועל משפחותיהם. אין להשלים עם התופעה של פיתוח פשיעה כלכלית עלֿֿידי גורמים שונים
תוך עירוב משתמשים בסמים, בציפיה שביתֿֿהמשפט יתחשב בהיותם מכורים לסמים, או בשלבי שיקום ויקל בעונשם. התוצאה תהיה ענישה בלתי - אפקטיבית וחסרת כוח הרתעתי. המסר הציבורי שצריך לצאת מעם ביתֿֿהמשפט הוא כי בעבריינות מסוג כזה, נסוג ההיבט השיקומי מול שיקולי הגמול והאינטרס הציבורי שבמניעת הישנות עבירות מסוג 'עוקץ' ומי שמורשע בעבירה, נענש כמידתו".
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש יתייצב ביום 6.7.2008 לא יאוחר משעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ח באייר התשס"ח (2.6.2008).
ש ו פ ט