פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10797/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70511/04 מיום 13.11.2005, שניתן
על-ידי כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, וכבוד השופטים ח' כבוב ו-י' שיצר.
בשם המבקש : עו"ד איאד חליחל
בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (בת"פ 4071/03) בגין עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן בעבירה של תקיפת בת-זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק. יצויין, כי כתב האישום תוקן באופן שאישום אחד נמחק, בהסכמת הצדדים.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18/4/00 איים המבקש בפגיעה שלא כדין באשתו דאז, שהינה המתלוננת (להלן: המתלוננת), במילים "אני עכשיו מפוצץ לך את המוח", וזאת בעוד המתלוננת בהיריון, במטרה להפחידה. באותן נסיבות, תקף המבקש את המתלוננת, שאחזה באותה עת את תינוקה בידיה, בכך שמשך בשערותיה וחבט באגרופים בראשה.
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' בארי) הרשיע את המבקש על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו בגין עבירת התקיפה שמונה-עשר חודשי מאסר, מהם תשעה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הסוהר ובגין עבירות האיומים חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הסוהר. בנוסף, הפעיל בית-המשפט בחופף את עונש המאסר המותנה בן תשעה חודשים שרבץ על המבקש בגין עבירות אלימות קודמות משנת 1997, שבוצעו כנגד אשתו הקודמת של המבקש, שאינה המתלוננת בפרשה זו. בית-המשפט התייחס בגזר-דינו הן לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות נכותו המלאה והן לעובדה, כי זוהי עבירה שנייה של תקיפת בת-זוג בה הורשע, דבר המרמז על כך שמדובר בדפוס התנהגות של המבקש ולא במקרה חד-פעמי.
כמו-כן יצוין, כי המשיבה הסכימה בבית-משפט השלום לכך, שיוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש, אך למרות מאמציהם הרבים של שירות המבחן להשיגו, המבקש לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ועל כן תסקיר כלשהו בעניינו לא נערך.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ח' כבוב ו-י' שיצר) דחה את הערעור בקבעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש. יתר-על-כן, ציין בית המשפט "כי לא מצאנו ממש בערעור זה וזאת בלשון המעטה. כל זווית ראיה שבה ייבחן העניין מצביעה על כך, שבית משפט קמא הלך כברת דרך של ממש לקראת המערער ויש לו למערער על מה לברך".
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש, בעיקר לנכותו המלאה (100% נכות), לשיקומו וליחסיו התקינים עם בת-זוגתו הנוכחית. באשר לאי-הגעתו של המבקש לפגישות שנקבעו לו מטעם שירות המבחן, טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש, הסובל מבעיות פיזיות ונפשיות קשות, לא הצליח להתמודד עם דרך הטיפול הקבוצתית וכן כי חלק מהזימונים של שירות המבחן לא הגיעו אליו בשל מעברו למקום מגורים אחר. כן טוען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך, שלא נתן הזדמנות נוספת לקבלת תסקיר מבחן וכי אי-שיתוף הפעולה מצד המבקש נובע דווקא מאותן בעיות ששירות המבחן היה אמור להתייחס אליהן. בנוסף טוען בא-כוח המבקש לעינוי דין שנוצר עקב הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה ועד היום ובעיקר לעונש המאסר על תנאי בגין העבירות משנת 1994.
מנגד, טוענת בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת בא-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש, עצם חזרתו על עבירות דומות בעברו ואי-ניצול ההזדמנות שניתנה לו, בדמות תסקיר שירות המבחן.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. איני מוצא מקום להוסיף ולהקל בעונשו של המבקש בשל נכותו, מאחר ונכותו אינה צריכה להוות יתרון לעניין זה על פני בני-זוג אלימים אחרים שאינם נכים. אדרבה, העונש שניתן הינו קל למדי ומתחשב בנסיבותיו האישיות והרפואיות של המבקש. כך גם אין להתעלם מהעובדה, שזו הפעם השנייה, שהמבקש מורשע בעבירות חמורות של איומים ותקיפה אשר בוצעו כנגד אשתו הקודמת.
יש לשים לנגד עינינו את המלחמה בנגע החברתי ההרסני של האלימות בכלל, ואלימות בתוך המשפחה בפרט.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 22.11.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 19.3.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ז' באדר תשס"ו (7.3.2006).
ש
ו פ ט