רע"פ 10808/07 דרור כהן נ. עיריית תל אביב

1.

במהלך שנת 2003, בעת שהועסק המבקש במכון-כושר בתל-אביב (להלן: העסק ), נרשמו לחובתו תשעה דו"חות בגין הפעלת העסק לאחר שעות העבודה המותרות, בניגוד לסעיף 3(2) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), התש"ם-1980, והושתו עליו קנסות מכוח צו העיריות (עבירות קנס), התשל"א-1971. דו"חות אלה כללו ברירת משפט, ולפיכך, משלא שילם המבקש את שהוטל עליו ואף לא התייצב לדיונים בעניינו, הרשיעו בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב, והגדיל את סכום הקנסות שעמדו לחובתו. בעקבות כך פנה המבקש לבית-המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לבטל את הקנסות, ואת בקשתו נימק בכך שהוא הועסק כשכיר בלבד באותו מכון. ביום י"ט בניסן התשס"ז (29.3.2007) דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה נוכח הימנעות המבקש מלהתייצב לדיונים קודמים בעניינו, ומשום פנייתו המאוחרת לבית-המשפט אשר סיכלה את האפשרות להגיש כתב-אישום נגד בעלי העסק, עליהם הצביע המבקש כאחראים לביצוען של העבירות.

2.

בתאריך 7.10.07 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ערעור כנגד החלטתה של הערכאה הדיונית, אולם הערעור לא נדון לגופו הואיל והוגש לאחר המועד הקבוע בחוק, ומבלי שניתנה ארכה להגשתו.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי. את בקשתו נימק בכך שהאיחור בהגשת הערעור נבע מטעות באשר לחישוב מניין ימי הפגרה, וכי מאחר ולא ניתנה לו אפשרות לשטוח את הגנתו בפני בית-המשפט, ראוי היה להקל עמו ולאפשר לו לטעון לערעור לגופו. המבקש שב וטען כי בעת שנרשמו הדו"חות לחובתו היה במעמד שכיר, ועל כן לא ניתן היה לייחס לו את הפעלתו הבלתי-חוקית של העסק. המבקש הוסיף, כי את כל אלה טען בפני הפקחים אשר רשמו את הדו"חות, ואלה השיבוהו כי "מדובר ברישום פורמאלי גרידא, וכל שעליו לעשות הוא להעביר את הדוח לידי מנהל החברה". לגרסתו, הוא אכן מסר את הדו"חות לבעלי העסק, ואלה הבטיחו לו כי הנושא יוסדר במהרה, ועל כן אין לזקוף לחובתו את מחדלם של הבעלים. עוד ציין המבקש, כי ההודעות בדבר גזרי-הדין ששוגרו אליו לא הגיעו ליעדם, וכי בעובדה זו – שעה שהיא חוברת ליתר הנסיבות בעניינו – יש כדי לתמוך בבקשתו לביטול החלטתו של בית-המשפט קמא.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור אינה ניתנת אלא מקום בו עולה סוגיה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). ענינו של המבקש אינו נמנה על אלה. מעבר לנדרש אוסיף, כי אני מתקשה לקבל את טענת המבקש לפיה לא נשא בתפקיד ניהולי, ומשכך אין לחייבו בגין הפעלת העסק. ראשית , הואיל וממכתב הפיטורין שצרף המבקש עולה כי הוא שימש סמנכ"ל תפעולי וכמנהל שיווק ופרסום . אכן, המבקש טען כי בעת רישומם של הדו"חות הועסק כמאבטח בלבד, אולם טענה זו אינה מגובה בתצהיר או בתלושי שכר, ומותר לתהות אם מחדל זה הוא מקרי. שנית , סעיף 3(2) לחוק העזר מטיל את האיסור לפתוח עסק בין השעות 12 בלילה ל-5 בבוקר על "בעל" המקום. סעיף 1 לחוק מגדיר מיהו "בעל עסק", וזה כולל גם את "מנהל העסק למעשה". על פי גרסת המבקש עצמו, בשעת רישומם של הדו"חות לא היה בעסק עובד אחר מלבדו, ועל כן נכון היה לראות בו כמי שניהל אותו למעשה. כך או כך, המבקש היה מצווה להתייצב בבית המשפט ולהתגונן בפני האישומים שיוחסו לו, ומשבחר שלא לעשות זאת מטעמים כאלה או אחרים, אין לו אלא להלין על עצמו.

אשר על כן, הבקשה נדחית וכמוה גם הבקשה לעיכוב התשלום של הקנס.