החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 10845/07 עבד אל לטיף קאסם נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · רשות ערעור על עונש לאחר שיהוי במתן פסק דיןבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור פלילי

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על הרשעה בתקיפת בת-זוג ועונש מאסר. המבקש טען לשיהוי במתן פסק הדין ולשכחת מהלך הדיון מצד המותב. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, וקבע כי ההליך מתועד בפרוטוקול ולא נפל פגם בפסק הדין.

העובדות

המבקש הורשע בשתי עבירות של תקיפת בת-זוג, ונגזרו עליו מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר דיון באפריל 2006 ופסק דין בנובמבר 2007. המבקש טען לשיהוי במתן פסק הדין ולהקלה בעונש נוכח חלוף הזמן וגירושיו מהמתלוננת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם שיהוי במתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מצדיק מתן רשות ערעור לגופו של עניין?
  2. 2.האם יש סיכון כי המותב ישכח את מהלך הדיון בשל חלוף הזמן עד מתן פסק הדין?

הלכות

  1. 1

    חלוף זמן בין שמיעת הערעור למתן פסק הדין אינו מחייב כשלעצמו התערבות, שכן ההליך מתועד בפרוטוקול והצדדים יכולים לעתור לתיקונו.

    ״ההליך כולו מתועד בפרוטוקול, וככל שזה אינו משקף נאמנה את הנאמר על ידי הצדדים, פתוחה בפניהם הדרך לעתור לתיקונו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    יש לבחון את פסק דין ערכאת הערעור לגופו, ולא לפי תחושות סובייקטיביות של הנאשם.

    ״במצב זה יש לבחון את פסק דינה של ערכאת הערעור לגופה, ובמנותק מתחושות סובייקטיביות של נאשם זה או אחר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שיהוי במתן פסק דין
  • תקיפת בת-זוג
  • חבלה של ממש
  • הרשעה
  • עונש מאסר
  • פרוטוקול

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

10845/07

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

עבד אל לטיף קאסם

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בתל-אביב, בע"פ 71956/05 מיום 26.11.07, שניתן על ידי כבוד

השופטים: ז' כספי, י' שיצר, י' שבח

בשם המבקש:

עו"ד דוד זילברמן

החלטה

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא מצא כי המבקש ביצע שתי עבירות של תקיפת בת-זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 בצירוף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ותקיפת בת-זוג, לפי סעיפים 379 בצירוף 382(ג) לחוק העונשין. נקבע, כי בשלושה מועדים שונים תקף המבקש את מי שהיתה אותה עת אשתו. המבקש עתר להימנע מהרשעתו, אולם בית המשפט דחה בקשה זו, הרשיע אותו, וגזר לו תשעה חודשי מאסר, עשרה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי כספי למתלוננת בסכום זהה.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי. הודעת הערעור המקורית התייחסה להחלטה לדחות את המלצת שירות המבחן ולהרשיע את המבקש, וכן לעניין המאסר שהושת עליו. בהמשך הודיע המבקש כי הוא משיג גם כנגד נימוקי ההרשעה.

הדיון בפני בית המשפט המחוזי התקיים בחודש אייר התשס"ז (אפריל 2006), ובפסק הדין שניתן בחודש כסלו התשס"ח (נובמבר 2007), הוחלט לדחות את הערעור.

3.

בבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נטען, כי בתום הדיון בפני הערכאה קמא "יצא המבקש בתחושה, אותה קיבל מן ההרכב, כי קיימת סבירות ממשית שעונש המאסר ישונה". בעקבות השיהוי במתן פסק הדין נטען, כי "ישנה תחושה שהרכב בית-המשפט המחוזי פשוט שכח את מהלך הדיון במשך הזמן שחלף מאז הדיון ועד לכתיבת פסק-הדין". לגופו של עניין נטען, כי היה נכון להקל בעונשו של המבקש נוכח חלוף הזמן וגירושיו מהמתלוננת.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, ראוי היה להכריע בערעור סמוך ככל האפשר לשמיעת טיעוניהם של בעלי הדין, וכך נוהגים בתי המשפט בדרך כלל, למעט מקרים בהם נדרשים הם להכריע בסוגיה המחייבת לימוד ממושך יותר. ברם, גם אם חל שיהוי במתן פסק הדין, אין סכנה כי המותב "ישכח" את מהלך הדיון, הואיל וההליך כולו מתועד בפרוטוקול, וככל שזה אינו משקף נאמנה את הנאמר על ידי הצדדים, פתוחה בפניהם הדרך לעתור לתיקונו, מכוח סעיף 137 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הנה כי כן, במצב זה יש לבחון את פסק דינה של ערכאת הערעור לגופה, ובמנותק מתחושות סובייקטיביות של נאשם זה או אחר. משעשיתי זאת מצאתי כי לא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, וממילא אין מקום להעמיד את פסק הדין לבחינה בפני ערכאת ערעור נוספת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב בטבת התשס"ח (31.12.07).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 71956/05

הלכות

  1. 1חלוף זמן בין שמיעת הערעור למתן פסק הדין אינו מחייב כשלעצמו התערבות, שכן ההליך מתועד בפרוטוקול והצדדים יכולים לעתור לתיקונו.
  2. 2יש לבחון את פסק דין ערכאת הערעור לגופו, ולא לפי תחושות סובייקטיביות של הנאשם.