רע"פ 1087/09 עיריית חיפה נ. אדם ,טבע ודין

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 296/08 (השופט רון שפירא), אשר הותיר את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (בש (חיפה) 23/08 מפי השופטת ג' בסול) על כנה.

העובדות הצריכות לעניין

2.

ביום 24.12.07 הוציאה המבקשת צו לשימוש ארעי בחלקה, הידועה כגוש 11586 חלקה 70 בקרית חים (להלן 'החלקה'), כמגרש להחניית כלי רכב ללא תשלום מכוח סעיף 5 ל חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז – 1987

(להלן

'חוק המגרשים'). החלקה מצויה בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומיועדת לבניית בית ספר ושטח ציבורי פתוח, לרבות מתקני משחקים לילדים. נגד הצו הוגש ערר לבית המשפט לעניינים מקומיים. לאחר הגשת הערר החליטה וועדת המשנה של הועדה המקומית לתכנון ובניה לבחור בתוכנית חלופית ולצמצם את מקומות החניה מ-148 ל-47. זאת, נוכח הפגיעה בעצי האקליפטוס בחורשה שבתחומה של החלקה.

בית המשפט לעניינים מקומיים נימק את ביטול הצו בכך שלא ניתן לראות בחלקה "מגרש ריק" כהגדרתו בחוק המגרשים. נקבע שיש לבחון את הגדרת המושג בחינה תכליתית: לא רק הפירוש המילולי של הגדרתו בחוק, כי אם גם השאלה האם משמשת החלקה לייעודה המופיע בתוכנית הרלוונטית. מאחר שהשטח הציבורי הפתוח נוצל על פי ייעודו, לא היה ראש העיר מוסמך להוציא צו על פי חוק המגרשים. הדרך הנאותה והנכונה יותר, לתפישת בית המשפט, הייתה שינוי התב"ע במתווה הקבוע לפי הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965,

כך שכל ההיבטים התכנוניים ישקלו על ידי הגורמים המוסמכים. צוין שרווחת התושבים מחייבת שמירה על שטח ירוק. על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה אותו. נקבע כי לא ניתן לראות בשטח המכיל חורשת עצי אקליפטוס עתיקי יומין, דוגמת החלקה דנן, "מגרש ריק" כהגדרתו בחוק. הודגש שהמבקשת חרגה מסמכותה בהוציאה את הצו הארעי מכוח חוק המגרשים והחלטתה "לסלול את החלקה לצורכי חניה לבתי עסק שחלקם לא חוקיים ו/או פועלים תוך היתר לשימוש חורג הינה החלטה בלתי סבירה, ואינה נטולת שיקולים זרים".

טענות הצדדים

3.

המבקשת מודעת לכך שהבקשה שהוגשה לבית משפט זה מהווה "סיבוב שלישי" בין הצדדים להליך דנא. ברם, היא סבורה שראוי לבקשה זו, לפי טיבה ומהותה, להיות נדונה כערעור נוסף בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123. לשיטתה, מופיעות בפסק דינו של בית משפט קמא מספר קביעות משפטיות תקדימיות, שלהן "השלכות רוחב חמורות שהשפעתן עולה בהרבה על עניינם של הצדדים הישירים לבקשה זו". היא טוענת כי הואיל ובית משפט קמא לא ישב כבית משפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירה מנהלית שהעמידה למבחן את סבירות החלטת המבקשת, אלא ישב בערעור על החלטה שניתנה בערר לפי סעיף 19 לחוק המגרשים – יש לבטל את פסק הדין מחמת הפרתם של עקרונות הצדק הטבעי. המבקשת יוצאת נגד קביעתו של בית משפט קמא, לפיה שימוש במגרש ריק על פי חוק המגרשים לא ייחשב לשימוש אסור על פי חוק התכנון והבנייה. לתפישתה, "מסקנה כזו כמוה ככריתת חוק מגרשים ריקים מספר החוקים של מדינת ישראל". עוד גורסת המבקשת כי פרשנותו של בית המשפט לעניינים מקומיים להגדרת מגרש ריק שגויה. לשיטתה, צריכות היו המשיבות להגיש עתירה מנהלית הבוחנת את סבירות החלטת המבקשת.

מהעבר האחר, טוענות המשיבות כי המבקשת ציינה לכל היותר מספר אמירות אגב של בית משפט קמא, שאין בהן לעקר את חוק המגרשים. מדובר במקרה בעל אופי תיאורטי, שאינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. היא מוסיפה כי "אין בטענות המבקשת, אף אם היו כולן אמת צרופה, כדי לשנות את תוצאתו של פסק הדין קמא". מצוין כי הטענה, לפיה פסק הדין קמא עלול להפוך את חוק המגרשים לאות מתה, נדחתה על הסף בידי בית משפט קמא. המבקשת פעלה מתוך שיקולים זרים והחלטתה הייתה שרירותית.

הכרעה

4.

לאחר עיון ושיקול, נחה דעתנו כי עסקינן בעניין פרטני בין הצדדים. המקרה אינו מצדיק דיון עקרוני בהגדרת המונח "מגרש ריק" בחוק המגרשים. קביעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות גם על מרכיבים עובדתיים של המקרה. טול לדוגמא הקביעה כי המגרש הרלוונטי משמש בפועל לאחת מהמטרות הקבועות בתוכנית. די בכך שההכרעה נשענת על קביעות עובדתיות כדי להביא לדחיית הבקשה למתן רשות ערעור. אף המערערת לא התרכזה בדיון בהכרעה הנקודתית בפסק הדין, אלא בביקורת שהופנתה לעברה בהיבטיו המנהליים של העניין. למעלה מן הצורך יצוין, אפוא, שהמבקשת לא קיבלה הזדמנות לדון בסוגיות המנהליות, אליהן התייחס בית המשפט המחוזי – ובכך יש להפחית מעוצמת הקביעות בנושאים אלה. זאת, במיוחד כאשר אין האחרונים נדרשים להכרעה. ברוח זו נוסיף שמשמעות דחיית הבקשה היא שאין צורך ליתן את הדעת להיבטים הדיוניים של ההליך. כך למשל, האם ראוי היה להעמיד את העניין על ציר הערעור הפלילי. מצב דיוני זה מטה אף הוא את הכף נגד דיון לגופה של הבקשה.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.