החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 10881/05 אלי לוי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ערעור על חומרת עונש בגניבהבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על חומרת עונש

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

המבקש הורשע בגניבה ונגזר עליו מאסר בפועל, והופעל מאסר על תנאי בחופף. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש לאור הרשעות קודמות רבות. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור, שכן טענות חומרת עונש אינן מקימות עילה אלא בסטייה מהותית ממדיניות הענישה, ולא נמצאה סטייה כזו.

העובדות

המבקש הורשע בעבירת גניבה ונגזרו עליו ארבעה חודשים מאסר בפועל ומאסר על תנאי, והופעל מאסר על תנאי קודם בן חמישה חודשים בחופף. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש בהתחשב ב-23 הרשעות קודמות, מרביתן בעבירות רכוש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בחומרת עונש שנגזר בגין עבירת גניבה כאשר לחובת המבקש הרשעות קודמות רבות?
  2. 2.האם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת המצדיקה מתן רשות ערעור?

הלכות

  1. 1

    טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת.

    ״טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם מקרים בהם מתגלה סטייה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • גניבה
  • חומרת עונש
  • רשות ערעור
  • מאסר על תנאי
  • הרשעות קודמות
  • עבירות רכוש

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

10881/05 - א'

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

אלי לוי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום

6.11.05, בתיק ע"פ 70389/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז'

המר, י' שיצר

ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש: עו"ד שלומי

שרון

החלטה

המבקש הורשע בידי בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירת גניבה (עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), ונגזרו לו ארבעה חודשים מאסר לריצוי בפועל ומאסר על-תנאי למשך עשרה חודשים. כן הופעל עונש מאסר על-תנאי בן חמישה חודשים שעמד כנגד המבקש בגין הרשעה קודמת, ונקבע שהוא ירוצה בחופף לעונש המאסר הנוכחי, באופן שהמבקש ירצה חמישה חודשים מאסר בפועל בסך-הכל.

המבקש ערער על הכרעת-דינו וגזר דינו של בית-משפט השלום בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בהמלצת בית-המשפט, חזר הוא מהערעור על הכרעת-הדין אך עמד על עתירתו כי ישנה בית-המשפט המחוזי מגזר-דינו – המחמיר, לשיטתו – של בית-משפט השלום.

בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו, בציינו כי לחובתו נזקפות 23 הרשעות קודמות, מרביתן בעבירות רכוש, ועל כן עונשו אינו מגלה פן של חומרה המצדיק התערבות. על הכרעה זו של בית-המשפט המחוזי נסבה הבקשה שבפני.

דין הבקשה להידחות. כידוע, טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם מקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת. המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אלה, ועל כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה בחשוון תשס"ו

(27.11.2005).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 70389/05

הלכות

  1. 1טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת.