רע"פ 10885/07 יעקב באבדז'אנוב נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, יוחסו למבקש עבירות של תקיפת בת זוג, תקיפה סתם ואיומים, לפי סעיפים 382(ב), 379 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי המבקש איים על מי שהיתה אשתו אותה העת, ולאחר מכן תקף אותה ואת בנו. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש, על-פי הודייתו, וגזר לו חמישה חודשי מאסר ותשעה חודשים מאסר על-תנאי. כן הופעל עונש מאסר מותנה בן ששה חודשים, ונקבע כי המבקש ישא במחציתו במצטבר, כך שתקופת מאסרו הועמדה על שמונה חודשים.

2.

המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי, שם טען, כי מאחר שהתגרש מהמתלוננת, שוב לא נשקפת ממנו סכנה, ועל כן נכון היה להקל בעונשו. בית-המשפט המחוזי פנה וביקש את חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות בטרם פסק את דינו, ותשובתו של זה היתה שהמבקש אינו מתאים לביצוען של עבודות שירות עקב היותו צרכן של סמים. בעקבות כך דחה בית-המשפט את הערעור, והותיר את העונש על כנו. מכאן הבקשה לרשות ערעור, בה שב המבקש על טענותיו עליהן הוא מוסיף כי מדובר במעידה חד-פעמית, וכי הוא מצוי בעיצומו של תהליך גמילה.

3.

דין הבקשה להידחות באשר היא אינה מקימה עילה למתן רשות לערער. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להקים עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אך עניינו של המבקש אינו נמנה עמם . המבקש תקף את המתלוננת בעבר, וזכה לחסדי בית-המשפט כאשר הושת עליו עונש מאסר מותנה בלבד. עתה, משחטא בשנית בביצועה של אותה עבירה ממש, אין מנוס מלהציג לו לפירעון את תג המחיר למעשים שביצע.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.