רע"פ 1089/10 משה בן טוב נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בתל-אביב הוגש כתב אישום בו יוחסו למבקש עבירות לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996. כחודש טרם המועד שנקבע לשמיעת הראיות, ביקשה המשיבה לדחות את הדיון עקב היעדרותו הצפויה של אחד מעדי התביעה, אולם בקשתה נדחתה. ביום הדיון לא התייצבו עדי המשיבה, ובקשה נוספת שהוגשה לדחייתו של מועד הדיון, ונומקה גם בחשש כי אחד מן העדים לא זומן כהלכה, סורבה אף היא מהטעם שהדבר עולה כדי עינוי דין למבקש, ופוגע באינטרס הציבורי המחייב ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי. בהעדר תשתית ראייתית להוכחת האישומים, זוכה המבקש מן המיוחס לו. ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי, התקבל. בעקבות כך בוטל פסק-הדין, והתיק הוחזר לערכאה הדיונית.

2.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, ולכך אין בידי להיעתר. עניינו של המבקש הוא פרטני באופיו, ומשום כך אין הוא מעורר שאלה המצדיקה ליבון בפני ערכאה שלישית. זאת ועוד, לגוף הדברים אין בבקשה ממש. טענותיו של המבקש לפיהן ערכאת הערעור התעלמה מהוראות הנוהל של נשיאת בית-המשפט העליון, הקובעות את אופן הטיפול בבקשות לדחיית מועד הדיון, וכן נמנעה מלערוך איזון ראוי בין טענות המבקש לאלו של המשיבה בבואה לבחון את מסקנות הערכאה הדיונית, דינן להידחות. מעיון בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עולה, כי הוא סקר בהרחבה את טיעוני הצדדים, ונתן את דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין - האינטרס הציבורי בליבון עבירות מסוג זה, קצב ניהול המשפט והעובדה שהמשיבה עשתה כל אשר היה ביכולתה להבטחת הופעתם של עדיה. על כך אוסיף, כי הפסיקה קבעה לא אחת כי מקום בו מבקשת התביעה להסתייע בעד שלא התייצב חרף זימונו או שיש ספק אם הוא הוזמן כדין, על בית-המשפט להיעתר לבקשת דחייה, שכן ניהול המשפט בצורה עניינית ומעשית "אינו יכול להצדיק סירוב לאפשר הבאת עד, שעדותו היא מהותית לאותו הליך" (ע"פ 247/87 מדינת ישראל נ' אלנסאסרה , פ"ד מא(4) 783, 784 (1987)). באשר לעניינו של המבקש - אין חולק כי עדויותיהם של עדי התביעה היתה הכרחית לבירור האשמה. זאת ועוד, מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי מדובר בישיבת ההוכחות הראשונה, שכן העובדה כי דיון קודם שנקבע בוטל עקב שגגה של בית-המשפט אינה יכולה לעמוד למשיבה לרועץ, ועל כן אין מדובר בהליך שנמשך זמן רב. הנה כי כן, איזון בין נסיבותיו של המבקש, משכו של ההליך, חומרת העבירה והתנהלות המשיבה, כל אלה מובילים למסקנה כי היה על בית-המשפט להיעתר לבקשת הדחייה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.