רע"פ 1090/04 רומן בן דוד נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום זייף המערער כרטיס "לוטו" של מפעל הפיס בכך שמילא את פרטי הכרטיס לפני עריכת ההגרלה, אך את המספרים מילא רק לאחר שנודעו תוצאותיה והמספרים שעלו בגורל. בהמשך פנה המערער למפעל הפיס על מנת לקבל במרמה, על סמך הכרטיס המזוייף, את סכום הזכייה בסך 6 מיליון ₪, שהיה הפרס הראשון באותה הגרלה.

2.לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט ד' רוזן) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וכן שנים עשר חודשי מאסר על תנאי.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש, ועתרה להשית על המערער קנס בנוסף לעונש המאסר. המשיבה ציינה כי עתרה לקנס גם בפני בית משפט השלום, וכי משהעירה את תשומת לבו של בית המשפט השלום לכך שגזר הדין אינו מטיל עונש של קנס קבע בית המשפט: "זו כנראה טעות שלי אבל הסמכות לתיקון לא בידי בשלב זה" (פרוטוקול הישיבה מיום 2.6.02). בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר) דחה את ערעור המבקש על הרשעתו, אך קיבל את ערעור המשיבה, והטיל על המבקש קנס בסך 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, בנוסף לעונשים שהטיל עליו בית משפט השלום.

4.מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה מלין המבקש על עונש הקנס שהושת עליו. המבקש מציין כי מאז האירוע חלפו למעלה משמונה שנים, וכן הוא מציין כי נקלע למצוקה כלכלית קשה ואין באפשרותו לשלם את הקנס.

5.דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי אין ניתנת רשות ערעור על חומרת העונש אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), והמקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלה. העבירות אותן ביצע המבקש, והנזק שעלול היה להיגרם בגינן, נושאים אופי כלכלי מובהק, ולפיכך הקנס הכספי שהושת על המבקש מהווה ענישה ההולמת את טיב מעשיו.

הבקשה נדחית. ממילא, מתייתר הצורך לדון בעיכוב ביצועו של עונש הקנס שהוטל.