רע"פ 10954/04 גאורגי ארינסון נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלם בתל-אביב, יוחסה לו עבירה של מעשה מגונה. על פי גרסת המשיבה, את המעשה ביצע המבקש בגופה של אישה הסובלת מליקוי מוחי, בחודש אוגוסט 2002, בעת ששימש כמדריך כושר במועדון ספורט.

המבקש הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום, אולם בית משפט השלום דחה את גרסתו והעדיף על פניה את עדותה של המתלוננת, ביחס אליה קבע כי היא הותירה "רושם אמין לחלוטין". בעקבות כך הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וגזר לו 20 חודשי מאסר, מתוכם 10 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, חויב המבקש לשלם למתלוננת פיצוי בסך 10,000 ש"ח.

את השגותיו כנגד הרשעתו הביא המבקש בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה לאחר שנמצא כי לא הוכחה עילה להתערב בפסק דין המבוסס כולו על הכרעות בשאלות של עובדה ומהימנות.

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור בפני בית משפט זה, וחוששני שאין בידו עילה לקבלתו של סעד זה. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, באשר היא יוחדה לאותם מקרים בהם מתעוררות שאלות בעלות השלכות כלליות החורגות מעניינם של הצדדים, למשל, שאלות בעלות השלכה חוקתית. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, הואיל והשגותיו, המנוסחות כערעור-בזכות לכל דבר ועניין, מופנות כנגד ממצאי מהימנות אשר נקבעו בערכאה הדיונית ולובנו פעם נוספת, ובהרחבה, בבית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.