רע"פ 10955/08 אברהם גבאי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק ע"פ 2275/08, מיום 23.11.2008, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בתיק פלילי 2560/05, מיום 12.02.2008.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן בבית משפט השלום בירושלים אשר כלל שני אישומים ובהם 2 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (לפני תיקון 20) (ככל הנראה סעיף האישום הרלוונטי הוא 117(ב)(5) לחוק, מאחר והעבירות המיוחסות למבקש בוצעו לאחר התיקון – ס' ג'' ); 2 עבירות של אמרה או תרשומת כוזבת לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ); 2 עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; ו-2 עבירות של מרמה ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

על פי המתואר באישום הראשון, שלט המבקש במועדים הרלוונטיים, בכל פעילותה של חברת "פירות הארץ בע"מ" (להלן: חברת פירות הארץ ). ביום 3.1.1999 הוציאו חברת "קוסטא קבלנות בע"מ" (להלן: חברת קוסטא ) וקוסטנדי אבו סלח (להלן: קוסטנדי ), מנהל פעיל בחברת קוסטא, חשבונית של חברת קוסטא לחברת פירות הארץ, בגין עבודות שחברת קוסטא כביכול ביצעה עבורה, בסכום 1,450,426 ש"ח. בפועל לא נעשתה עסקה בין חברת קוסטא לחברת פירות הארץ. המבקש רשם בספרי חברת פירות הארץ את הסכום הנקוב בחשבונית כהוצאה ובכך הקטין את הכנסותיה החייבות במס. כמו כן, כלל המבקש בדיווחיו למס ערך מוסף, את הסכום הנקוב בחשבונית הכוזבת כמס תשומות והקטין בכך את חיוביו במס. האישום השני כלל פרשה דומה. המבקש שלט בכל פעילותה של חברת "א.ג. יישוב הארץ בע"מ" (להלן: חברת

יישוב הארץ ). ביום 5.1.1999, הוציא קוסטנדי וחברת קוסטא, חשבונית ליישוב הארץ בגין עבודות שחברת קוסטא כביכול ביצעה עבורה, בסכום 1,228,500 ש"ח. בפועל לא נעשתה עסקה בין חברת קוסטא לבין חברת יישוב הארץ. גם במקרה זה, חזר המבקש על הדיווחים הכוזבים, כדי לסלף את הכנסותיו במס הכנסה ובמס ערך מוסף.

יצוין, כי בתחילה הוגש כתב האישום אף כנגד אחיו של המבקש, דניאל ואורי גבאי, אולם אלו הגיעו להסדר, במסגרתו האישומים נגדם נמחקו וההליכים בעניינם הסתיימו בתשלום כופר.

ביום 12.2.2008 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וזאת בהתבסס על הודאתו במסגרת הסדר טיעון בו התחייבה המשיבה לא לבקש יותר מ-9 חודשי מאסר בפועל. בגזר הדין, לקח בית המשפט בחשבון את מעשי החסד של המבקש, את העובדה כי הוא הודה בביצוע העבירות ופעל להסרת המחדלים. אולם, נוכח חומרת העבירות, החליט בית המשפט לגזור עליו את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ממועד שחרורו מבית הסוהר, כשהתנאי הוא שלא יעבור על אחת העבירות בהן הורשע וכן קנס כספי בסך 100,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתם.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2275/08).

ביום 23.11.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא י' צור וכבוד השופטים מ' סובל ונ' בן-אור) את הערעור. בית המשפט התייחס לעבירות הקשות שבוצעו על ידו והדגיש את החומרה שיש לייחס לתופעה של העלמת הכנסות מידיעתם של שלטונות המס. לא התקבלה טענת המבקש כי הופר הכלל של אחידות הענישה ומראית פני הצדק לאור הפסקת ההליכים המשפטיים נגד אחיו, לאחר שהוסכם על תשלום כופר, מאחר ונקבע כי אין מדובר בנאשמים שחלקם בביצוע העבירות דומה לזה של המבקש. כמו כן, על אף הנסיבות המיוחדות לקולא, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב באיזון מכלול השיקולים בפסיקתו של בית משפט השלום. לבסוף, קבע בית המשפט כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה וכי הוא מצוי במתחם עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש תחילה כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אין פגיעה בעיקרון אחידות הענישה ביחס שבין המבקש עליו הוטל מאסר בפועל וקנס, לבין אחיו של המבקש שעניינם הסתיים בתשלום כופר. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס כראוי למשקלן המצטבר של הנסיבות לקולא. כמו כן לדבריו, עצם העובדה שהעונש מצוי במתחם עליו הסכימו הצדדים, איננו סיבה מספקת להימנעות מהתערבות בהחלטתו של בית משפט השלום.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מאחר וטענות המבקש אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית. גם לגופו של ענין, טוענת המשיבה, על פי כתב האישום המתוקן והודאת המבקש עצמו בהסדר הטיעון, היה זה הוא שביצע את העבירות ולא אחיו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. אֵחיו של המבקש נמחקו מכתב האישום המתוקן בגדר ההסדר לו היה שותף גם המבקש עצמו. משכך, אין מקום להשוואה בין העונש שהוטל על המבקש על פי כתב האישום לבין ההליכים שננקטו בענין אֵחיו. לענין משקלם המצטבר של הנימוקים לקולא ולמשמעות עסקת הטיעון, בית משפט זה ציין פעמים רבות, כי בעבירות כלכליות ועבירות המס בכלל זה, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה (ראו בענין זה ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721, 727 (2004); ע"פ 624/80 חברת וייס ורנסט נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211, 218-217 (1981)). כמו כן, העונש שהושת על המבקש הינו בגדר המסגרת עליה הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון על פי הודאת המבקש עצמו ואינו חורג מן המקובל במקרים אלה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 16.4.2009 לא יאוחר משעה 09:00 במזכירות בית המשפט

המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.