פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
11029/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עדלי עודתאללה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.12.08 בעפ 2768/08 שניתן על ידי כבוד השופט מ'
רביד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בירושלים (ת 14704/07) בגין עבירה של נהיגה ברכב בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ).
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.10.2007 בשעה 13:40 לערך, נהג המבקש ברכבו, סמוך לצומת שועפט בירושלים,
כאשר בחיקו ישב ילד כבן שנתיים.
ביום 29.11.2007 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' ריבלין ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט גזר על המבקש פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שישה חודשים; פסילת רישיון על תנאי של שנתיים למשך שלוש שנים; קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.
המבקש ערער על הרשעתו לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40754/07) לאור השיבושים שחלו בדבריו בהבנת עדותו בפני בית המשפט קמא, בשל חסרונו של מתורגמן לערבית. ביום 22.1.2008 קיבל בית המשפט (כבוד סגן הנשיא ע' חבש ) את הערעור בהסכמת המשיבה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה והחזיר את הדיון בתיק לבית המשפט קמא.
ביום
21.9.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט א' טננבוים ) את המבקש בעבירה המיוחסת לו. בית המשפט ביכר את גרסתו של השוטר רושם הדו"ח, רס"ר סבאג, לפיה המבקש נהג כאשר בנו בן השנתיים בחיקו על גרסתו של המבקש כי הילד קפץ מהמושב האחורי למושב הקדמי במפתיע והמבקש נצפה על ידי השוטר בדיוק כאשר ניסה להחזירו למושב האחורי.
ביום 7.10.2008 גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך תשעה חודשים; פסילת רישיון על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים שלא יעבור את העבירה בה הורשע או עבירה המנויה בתוספת הראשונה והשנייה לפקודת התעבורה; וקנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.
על הכרעת דינו וגזר דינו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2768/08). בערעורו טען כי לא היה מקום להרשיעו על סמך עדותו של רס"ר סבאג אשר טען שזיהה את ביצוע העבירה ממרחק 30 מטרים , וכן לא ציין בדו"ח את שמו של השוטר השני שנכח במקום, אשר אף לא הוזמן להעיד. מנגד טען שעדותו שלו מלאה ואמינה. אשר לגזר הדין, המבקש טען כי המעשה שביצע היה רגעי ויש להקל עמו לאור זאת וכן לאור העובדה כי בהיותו נהג מונית, פרנסתו ופרנסת משפחתו תלויים ביכולתו לנהוג ברכבו.
ביום 8.12.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד ) את ערעורו של המבקש. בית המשפט ציין כי השוטר השני שנכח במקום לא צוין בדו"ח כיוון שתיקן את אופנועו במהלך האירוע ולא הבחין כלל במתרחש. אשר לחומרת העונש, בית המשפט לא מצא מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא לאור עברו הפלילי העשיר של המבקש בעבירות תנועה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה שב ומעלה המבקש את אותן הטענות אשר העלה בפני בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מערב לדרוש יוער שהלכה היא, כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות המהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). במקרה שלפניי, לא מצאתי כל פגם בקביעתו של בית המשפט לתעבורה, אשר נבחנה ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כי יש להעדיף את גרסתו של רס"ר סבאג לקרות האירוע נשוא כתב האישום, על פני גרסתו של המבקש.
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער, כי נסיבותיו האישיות של המבקש באו לפני הערכאות שקדמו לי ואף על פי כן אלו בחרו לבכר שיקולים אחרים לחומרא בעת גזירת דינו. ולא בכדי, שהרי לא מדובר במעידה חד פעמית של המבקש אלא בדפוס חוזר של נהיגה שלא כחוק. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי למבקש 44 הרשעות קודמות בעבירות תנועה אשר בכללן מעורבות בשתי תאונות דרכים. משכך, אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש כי יש מקום להתערב לקולא בגזר דינו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ט' בטבת התשס"ט (5.1.2009).
ש ו פ ט