רע"פ 11070/08 יורם לוי נ. מדינת ישראל

ביום 7.3.2006 בשעה 9:34 בבוקר צולם רכב הרשום על שמו של המבקש כשהוא נוסע במהירות של 103 קילומטר לשעה בסמוך לשדה התעופה נתב"ג. בגין כך נשלח אל המבקש דו"ח תנועה ובו הזמנה לדיון בבית המשפט לתעבורה ברמלה ביום 21.7.2008 (תיק ת' 6445/08).

טרם מועד הדיון שלח המבקש מכתב לבית המשפט לתעבורה ובו כפר באשמה וטען כי היה בזמן מתן הדו"ח בטיסה חזרה לישראל מארצות הברית ומכאן שלא יכול להיות כי הוא שנהג ברכב. צוין כי על שמו של המבקש רשומים מספר רכבים בהם משתמשים בני משפחתו אולם לא צוין מי הוא שנהג ברכב. לאור חלוף הזמן עתר המבקש לביטול כתב האישום בטענה של התיישנות. כמו כן נטען כי הוא לא יהיה בארץ ביום המיועד למשפט.

לא ניתנה כל החלטה בעקבות מכתבו של המבקש אך על אף זאת לא התייצב הלה בבית המשפט במועד שנקבע. לפיכך, ביום 21.7.2008 נשפט המבקש בהעדרו והושת עליו קנס של 1,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו וכן פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.

בקשה שהגיש המבקש לביטול גזר הדין שניתן בהעדרו נדחתה על יד בית המשפט בנימוק כי מאחר ולא ניתנה כל החלטה לדחיית מועד הדיון, לא יכול המבקש לעשות דין לעצמו ולהחליט כי אינו מגיע לדיון.

המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 5886-10-08).

ביום 16.11.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ד"ר א' סטולר ) בגדרו נדחה הערעור בנימוק שהמבקש זומן לדיון כדין ולא התייצב על אף שלא ניתנה החלטה הדוחה את מועד הדיון ומכאן שאין לו להלין אלא על עצמו. עוד הוסף כי נפל פגם בהתנהלות המבקש בכך שבמכתבו הראשון הסתיר את העובדה אותה ציין במכתביו המאוחרים כי אביו הוא שנהג ברכב וכי התנהגות זו מעידה כי מדובר באדם המנסה להתל בבית המשפט והמדיניות השיפוטית הראויה היא שאין להיעתר לערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חוזר המבקש למעשה על טענתו כי לא הוא שנהג ברכב ומכאן שאין זה מוצדק להשית עליו את העונש שנגזר ושפסק הדין ניתן על אף שהודיע לבית המשפט כי לא יוכל להתייצב במועד הדיון שנקבע.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובהחלטות הערכאות הקודמות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.מסיבה זו בלבד דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מעבר לנדרש אוסיף כי אף לגופו של עניין דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי בעבירות ממין אלו, נאשם אשר הוזמן לדיון ולא התייצב או שלח סניגור מטעמו לדיון, יראו בו כמי שהודה בעובדות כתב האישום ורשאי בית המשפט לדון אותו, שלא בפניו, באם סבור הוא כי לא ייגרם בכך עיוות דין לנאשם. אין מחלוקת בענייננו כי המבקש הוזמן לדיון כדין וכי לא ניתנה כל החלטה הדוחה את מועד הדיון. משכך לא נפל פגם בפסק הדין שניתן נגד המבקש ובדין קבעו הערכאות הקודמות כי, המבקש אשר לא התייצב לדיון על דעתו הוא, אין לו להלין אלא על עצמו.

אי לכך, בקשת רשות הערעור נדחית.