רע"פ 11138/08 אברהם אגבריה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (פ 1557/07) בגין שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המבקש ואשתו (להלן: המתלוננת ) התגוררו יחדיו בביתם המשותף באום-אל-פחם. בשעות הערב של יום 28.12.2004 או בסמוך לכך, תקף המבקש את המתלוננת בכך שהכה בה בפניה באמצעות ידיו ומשך בשערות ראשה. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלוננת המטומה פריאורבטלית גדולה מסביב לעינה ורגישות מעל ארובת העין. ביום 18.6.2007 בשעה 07:00 לערך, תקף המבקש את המתלוננת בביתם בכך שהכה בפניה באמצעות אגרופיו, חנק אותה בצווארה, השליך לעברה סיגריות בוערת אשר פגעה בפניה, והשליך לעברה בקבוק בירה. כתוצאה מכך נגרמה למתלוננת כוויה מעל אפה, חתך בזוית הפה בצד ימין, סימני חבלה ושפשופים מעל הצוואר ורגישות בקרקפת.

ביום 10.12.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא ס' מוחסן ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת על סמך הודאתו בעובדות המצויות בכתב האישום המתוקן. ביום 14.7.2008 גזר בית המשפט על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל אשר יבוצעו על דרך עבודות שירות; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של אלימות פיזית או מילולית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה; התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח למשך שלוש שנים, שלא יעבור את העבירה בה הורשע, או שלושה ימי מאסר באם לא יחתום עליה. זאת גזר בית המשפט לאחר ששקל את חומרת מעשיו והיעדר רצונו של המבקש להמשיך בתוכנית טיפולית, כפי שעלה מתסקירי שירות המבחן, כנגד רצון בני הזוג לשמר את התא המשפחתי ולגדל את ילדיהם יחדיו.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערו הן המשיבה (ע"פ 263/08) והן המבקש (ע"פ 285/08) לבית המשפט המחוזי

בחיפה. המשיבה טענה כי העונש אשר הושת על המבקש אינו משקף את חומרת מעשיו, נוכח האלימות שהפעיל כלפי המתלוננת תחת השפעת משקאות משכרים לאורך שנים, כפי שעולה מן התסקירים. המבקש לעומת זאת טען כנגד חומרת עונשו, בטוענה כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי חדל מלשתף פעולה עם שירות המבחן. לטענתו, נבצר ממנו להתייצב אצל קצינת המבחן לנוכח פטירת אמו באותה העת. עוד הכחיש את התמכרותו לאלכוהול, וכן גרס כי בית משפט השלום התעלם מכך שהמתלוננת

תקפה אותו בטרם פנה לתקוף אותה. לבסוף, המבקש טען כי הוא והמתלוננת מקיימים כיום אורח חיים נורמטיבי בביתם, יחד עם ילדיהם, ושליחתו לביצוע עונש מאסר על דרך עבודות שירות עלולה להביא לפיטוריו ממקום עבודתו. לסירוגין הוסיף כי קבלת ערעור המשיבה להשית עליו עונש מאסר ממושך תעמיק את הקרע בינו ובין המתלוננת. במסגרת הערעור ביקש המבקש כי ייערך לו תסקיר משלים מאת שירות המבחן.

ביום 20.11.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו- י' וילנר ) את ערעורו של המבקש ומנגד קיבל את ערעורה של המשיבה כך שגזר על המבקש שנת מאסר בפועל תחת ששת חודשי המאסר בפועל על דרך עבודות שירות, אשר נגזרו עליו על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי מצא כי יש להחמיר בעונשו של המבקש לנוכח העובדה כי העונש אשר הושת עליו חורג לקולא מרמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע, זאת במיוחד לאור המעשים בהם הודה בכתב האישום והמתואר בתסקירים שנערכו לו. במסגרת הערעור, לא ראה בית המשפט מקום להורות על עריכת תסקיר משלים למבקש. בנוסף ציין בית המשפט בפסק דינו כי אין לייחס משקל רב במסגרת שיקולי הענישה לרצונה של המתלוננת לחזור בה מתלונתה, תופעה שכיחה אשר מקורה בפחד ובחרדת המתלוננות מפני מי שפגע בהן.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה שב ומעלה המבקש את אותן הטענות אשר העלה לפני בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה לרשות הערעור ביקש המבקש כי יישלח לשירות המבחן בכדי שייערך לו תסקיר משלים עדכני, ממנו ייווכח בית המשפט כי אינו מכור לאלכוהול.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. במקרה שלפניי, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר החמיר בעונשו של המבקש, לנוכח החומרה הרבה הגלומה בעבירות אלימות כלפי בני זוג. שני האירועים המתוארים בכתב האישום אירעו בהפרש של שנתיים וחצי זה מזה, והעולה מתסקירי שירות המבחן כי לאורך תקופה זו הושפעה התנהגותו האלימה של המבקש מהתמכרותו לטיפה המרה. המבקש אישר דפוס התנהגות זה בעצמו, בפגישותיו עם נציגי שירות המבחן. להתנהגות זו התייחס בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו של המבקש ולנוכח עובדות אלו, גם אם אקבל את טענתו של המבקש כי כיום הוא נמצא בעיצומו של הליך גמילה מאלכוהול, אין בכך כדי לאיין מחומרת מעשיו בעבר. כמו כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס גם על האמור בתסקיר שירות המבחן שנערך ביום 28.5.2008, ממנו עולה כי קיים דפוס של הכחשה בקרב שני בני הזוג באשר לחומרתם של מעשי המבקש, ותלות גבוהה של המתלוננת במבקש, מציאות המסבירה את פנייתה לרשויות לביטול ההליכים נגד המבקש. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתו של חברי השופט ח' מלצר מיום 1.1.2009 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.

על המבקש להתייצב ביום 2.3.09 בשעה 09:00, במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.