רע"פ 11174/07 אסף כהן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל אביב (פ 8756/04) בגין עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ו-41 עבירות של הוצאת שקים ללא כיסוי, לפי סעיף 432 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, קשר המבקש ביחד עם שניים אחרים (להלן ביחד: השותפים ) ועם אשר אליאסי (להלן: אליאסי ), קשר להונות ספקי סחורות, על ידי הקמת חברה אשר תרכוש סחורות באשראי, באמצעות שיקים המשוכים למועדים אשר לא יקדמו ליום 15.5.2004, ותמכור את הסחורות בהקדם, במחירים מופחתים באופן משמעותי, ובמזומן, וזאת בידיעה ובכוונה שהשקים לא יכובדו בהגיע מועד פירעונם. על פי הקשר אמורה הייתה החברה לפעול למשך זמן קצר בלבד ולחסל את עסקיה על לא יאוחר מיום 15.5.2004 הוא המועד המוקדם לפירעון השקים שניתנו עבור הסחורות. על פי כתב האישום, לשם קידום הקשר, הקימו השותפים חברה בשם אינטרגופ אשר בע"מ (להלן: החברה ) אשר בעל מניותיה היה אליאסי, ופתחו חשבון בנק ושכרו משרדים. השותפים שכרו קניינים אשר תפקידם היה לרכוש סחורות עבור החברה מספקים אשר יסכימו לקבל את התשלום בשקים דחויים למועד חיסול החברה. במועדים שונים בין מרץ ועד מאי 2004, רכשו השותפים, בשם החברה, בעצמם, ובאמצעות הקניינים, מספקים שונים סחורות תמורת שיקים דחויים, בידיעה ובכוונה שהשקים לא יפרעו בהגיע מועד פירעונם.

ביום 14.11.2005 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' מור ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו.

ביום 14.2.2006 גזר בית המשפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל;

10 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, כמו כן הוטל על המבקש קנס בסך של 20,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו, ותשלום פיצוי למתלוננים בסך של 30,000 ש"ח.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70564/06).

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ז' המר , והשופטים י' שיצר

וי' שבח ) דחה את הערעור, וקבע כי לאחר עיון בטענות, בפרוטוקולים ובמוצגים נחה דעתו כי אין בהשגותיו הנקודתיות של המבקש, בכדי לערער את התמונה כולה, וכי המסקנה הכללית הבלתי נמנעת העולה מסקירת מלוא חומר הראיות שהוצג בפני הערכאה הדיונית היא כי המבקש היה בין יוזמי ה"עוקץ", וכי נטל בו חלק פעיל. עוד קבע בית המשפט כי צדק בית משפט השלום עת הרשיע את המבקש תוך הסתמכות על צבר ראיות ישירות ונסיבתיות מסוגים מגוונים, ובהיקף משמעותי, ותוך התחשבות בגרסה השקרית והמופרכת בעליל של המבקש. לעניין העונש קבע בית המשפט כי העונש שנגזר על המבקש משקף נכונה את מהות העבירה, היקפה ותעוזתה, וכי העונש שנגזר עליו אינו חורג לחומרה בהתחשב במכלול הנסיבות שהובאו בפני בית המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו, לטענתו משקבע בית משפט השלום כי אין

לייחס משקל כלשהו לעדותו של עד המדינה היה עליו לזכות אותו, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן התייחסות ראויה לנושא זה. עוד טוען המבקש כי הוא הורשע על סמך ראיות נסיבתיות, וזאת מבלי לבחון כלל את הסבריו המצביעים על חפותו, וכי פסק דין של בית המשפט המחוזי לוקה בחוסר היגיון מובנה. טענה נוספת שמעלה המבקש היא כי במועד הגשת כתב האישום נגדו הייתה מוטלת חובת היידוע על גורמי התביעה בעבירת מסוגי פשע על קבלת חומר חקירה על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, וכי נראה כי המבקש לא יודע על העברת חומר החקירה לתביעה, ולכן הופרה חובת היידוע טרם הגשת כתב אישום, והמבקש לא ידע על זכותו לשימוע. לעניין העונש טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו יוצא דופן בחומרתו.

המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לטענתה בקשת רשות הערעור אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לטענתה גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה היות והשאלה אותה מעלה המבקש היא שאלה עובדתית גרידא אשר הוכרעה על ידי הערכאה הדיונית ואין מקום להתערב בה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכה הדיונית ומבוססים על קביעות ביחס למהימנות העדים (ראו רע"פ 6084/02 סטניסלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.2006 )). רק מקרים חריגים בלבד, בהם קביעותיה של הערכאה הדיונית הינן מוטעות או בלתי סבירות, יצדיקו את התערבותה של ערכאת הערעור. המקרה שבפני אינו אחד מאותם מקרים חריגים. פסק דינו של בית המשפט השלום קובע כי אין לתת אמון מלא בעדותו של אליאסי, אולם ניתן להסתמך על חלק מעדותו, בנוסף מסתמך בית משפט השלום בהכרעתו על ראיות נוספות, הכוללות התרשמות שלילית מעדותו של המבקש בעצמו, עדות שבית המשפט לא מצא אותה אמינה. גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס היטב ולא מצאתי מקום להתערב בו.

לעניין העונש, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה לעניין העונש להדחות. הטענות אותן מעלה בא כוח המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. עיון בפסק-דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

בא כוח המבקש מוסיף טענות בנוגע להפרתה של חובת היידוע, וטוען כי בבדיקה שנערכה רק עתה ולמיטב ידיעת המבקש נראה כי במסגרת תיק זה לא יודע המבקש על העברת חומר החקירה לתביעה. טענה זו עולה לראשונה בבקשה שבפני, ולא נטענה קודם לכן, והיא נטענת בשולי הבקשה ובשפה רפה. בנסיבות אלו לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק את ביטולו של כתב האישום.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 10.8.2008 לא יאוחר משעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.