רע"פ 11187/08 אליהו טויטו נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה ברמלה הרשיע את המבקש, בהיעדרו, בעבירה של נהיגה בשכרות (סירוב להיבדק), לפי סעיף 62(3) ביחד עם סעיפים 39א, 64ד(א) ו-64ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א–1961. בעקבות הרשעתו נפסל המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים, וכן הושתו עליו פסילה על-תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק-דין, ונימק אותה בכך שהודעה על הזימון למשפט נגנבה ביחד עם שאר מסמכיו. עוד נטען, כי בכל מקרה לא ניתן היה לקיים את הדיון במועדו, הואיל ולא כל העדים התייצבו. בית-המשפט, בדחותו את הבקשה, קבע כי נוכח העובדה שהמבקש זומן כדין, אין לו להלין אלא על עצמו.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז, נדחה אף הוא. נקבע כי למערער ניתן יומו בבית-המשפט, אולם הוא בחר שלא לעשות בו שימוש, ועל כן אין מקום להידרש שוב לעניינו. באשר לאובדן המסמכים, קבע בית-המשפט כי המבקש הגיש תלונה למשטרה בעניין זה רק כשבועיים לאחר מועד הדיון, כחודש לאחר הגניבה הנטענת, דבר המעלה חשש כי התלונה הוגשה כדי לאפשר את הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובאמתחתו אותן טענות ששימשו אותו בבית-המשפט קמא, היינו, כי מסמכיו אבדו, וכי בכל מקרה היה צורך לדחות את הדיון הואיל ורק עד אחד מבין עדי התביעה התייצב בבית המשפט. עוד נטען, כי נסיבות חייו של המבקש מחייבות התערבותה של ערכאת הערעור בחומרת העונש.

4.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות לערער ניתנת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת משקל החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שבפני, הואיל וההסבר אותו הציע המבקש להעדרו מהדיון לא זכה לאמונן של ערכאות קמא, ומכל מקום שכחה של מועד הדיון אינה מצדיקה היעדרות מבית המשפט. באשר לחומרת העונש, ההלכה הנוהגת היא כי זו כשלעצמה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)), ולא מצאתי כי יש לחרוג מהלכה זו בעניינו של המבקש. אי-לכך, הבקשה נדחית.