רע"פ 11483-10-24 רע"פ 11483-10-24

זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ש' יניב, י' טופף ו-ד' אמיר) בע"פ 66956-08-23 מיום 10.07.2024. בגדרו, נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד הש' י' פרדלסקי) בת"פ 12982-03-19 מיום 12.06.2023.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות; ואסביר.

הבקשה והרקע להגשתה

1.כפי שצוין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, המבקש הורשע בביצוע 4 עבירות של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה ו-4 עבירות של גניבה לפי סעיפים 406(ב) ו-384 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). זאת, בגין כך שהתפרץ לדירות בחולון ובבת ים (להלן: הדירות), וגנב מדירות אלה תכשיטים רבים, כרטיסי אשראי וכסף מזומן. לצד זאת, המבקש זוכה מעבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

בית משפט השלום השית על המבקש 42 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי; פיצוי למתלוננת 1 בסך 2,000 ש"ח, ופיצוי בסך 4,000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים 4-2; והתחייבות על סך 5,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מביצוע העבירות שבביצוען הורשע.

2.במסגרת הכרעת הדין, ציין בית משפט השלום כי "מהראיות שהובאו בפניי ומסיכומי ב"כ הצדדים עולה, כי אין ראיות ישירות הקושרות את [המבקש] לביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה וגניבת רכוש מהדירות, ועליי לבחון האם הוכיחה המאשימה באמצעות ראיות נסיבתיות, כי הנאשם ביצע 4 עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע ו-4 עבירות של גניבה". בתוך כך, ביחס לאחת מראיות ה-DNA של המבקש שנמצאו על חפץ נייד בדירות, בית משפט השלום קבע כי מדובר בראייה המסבכת את המבקש, ולכן הועבר הנטל אל המבקש לספק הסבר סביר להימצאות DNA כאמור.

3.בהמשך לכך, סקר בית משפט השלום את הראיות שהובאו בפניו, וקבע כי "הוכח שהראיות הנסיבתיות שנסקרו לעיל יוצרות מארג המסבך את הנאשם בביצוע 4 עבירות של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה ו-4 עבירות גניבה, ולפיכך על הנאשם להציע הסבר חלופי לראיות הנסיבתיות, העשוי לעורר ספק ביחס סביר למסקנה המפלילה וכן על בית משפט מוטלת החובה לבחון ולהעלות בעצמו הסברים חלופיים בעלי פוטנציאל מזכה". בסופו של יום, מסקנתו של בית משפט השלום הייתה כי גרסאות המבקש אינן מעוררות אמון ורצופות סתירות, ועל-כן מצא לדחותן.

4.המבקש העלה ארבע טענות מרכזיות בפני בית המשפט של הערעור – ראשית, כי בית משפט השלום שגה בכך שהעביר את הנטל למבקש לספק הסבר סביר להימצאות DNA של המבקש בדירות; שנית, כי אחת מהראיות הנסיבתיות לא הוכחה כראוי; שלישית, כי לא ניתן להסיק מעצם קיומה של ראיית DNA של המבקש על גבי חפץ נייד, מסקנה בעניין מיקום המבקש בדירות; ורביעית, כי נפלו מחדלי חקירה משמעותיים בעניינו של המבקש.

5.בית משפט קמא דחה את טענות אלה, בקבעו כי "בהינתן ממצאי הדנא של המערער [הוא המבקש – ח' כ'] בארבעת מנעולי הדירות שנפרצו, 'כלי הפריצה החלקיים' שנמצאו בחזקת המערער, אשר נקבע כי הם תואמים לחלקים של ערכת פריצה 'שקטה' ייעודית מהסוג ששימש לביצוע ההתפרצויות לדירות, גרסאות המערער שלא עוררו אמון, ממצאי החיפוש בקיוסק, הודעתו של אלירן, ואי זימונם של עדי הגנה (כדוגמת גיסו של המערער ו/או עובדיו) לתמיכה בגרסאותיו אשר נזקפת לחובתו – בדין קבע בית משפט קמא כי המערער לא הניח הסבר סביר לראיות הנסיבתיות כנגדו. בית המשפט אף בחן אם קיים הסבר סביר אחר שיש בו כדי להביא לזיכוי המערער ובצדק קבע כי אין כזה בנמצא".

6.בבקשה שלפניי טען המבקש, כי עניינו מעורר שאלה משפטית עקרונית והיא "מהי מידת ההוכחה הנדרשת של ראיה נסיבתית לצורך הרשעה בפלילים בתיק שההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות". כמו כן נטען, כי מכיוון שנקבע שנמצא כי יש לזכותו מעבירה של החזקת כלי פריצה, "מתעוררת השאלה איזה משקל סגולי נסיבתי יש ליתן לראיה זו ['כלי הפריצה החלקיים' שנמצאו בחזקת המבקש – ח' כ'] אם בכלל נוכח העובדה כי כוחה הראייתי של ראיה נסיבתית זו הוא בעצם היכולת של אותו כלי להוות כלי פריצה".

דיון והכרעה

7.הלכה היא עמנו כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי' תינתן אך ורק במקרים חריגים, בהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עולה חשש מעיוות דין או אי צדק חמור שנגרם למבקש (ראו, מיני רבים: רע"פ 5002/24 דוידוב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.06.2024)).

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי היא לא באה בקהלם של מקרים אלה, ומשכך דינה להידחות אף בלא צורך בתשובה. הגם שהמבקש מנסה לעטות על בקשתו אצטלה של נושא עקרוני בעל השלכה ציבורית רחבה, אין ספק כי העניין הנדון אינו מעורר כל שאלה משפטית רחבת-היקף או סוגיה ציבורית, אלא שהוא נטוע בדלת אמותיו של עניינו הפרטני של המבקש; ביישומו של הדין, ובכללים שנקבעו לגביהם הלכות רבות ומוצקות.

8.גם לגופה – דין הבקשה להידחות. הרשעתו של המבקש נסובה על מארג של ראיות נסיבתיות, באמצעותן הוכחה אשמתו של המבקש מעל לכל ספק סביר. זאת, תוך שבית משפט השלום בחן את גרסאות המבקש, ואף בחן אם קיים תרחיש סביר אחר שלא הועלה על-ידי המבקש. זאת ועוד, בהתייחס לטענת המבקש בעניין הרשעתו על יסוד ראיות נסיבתיות, אעיר, כפי שציינתי בעבר כי "כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות, ושני סוגי ראיות אלה מהווים אמצעים כשרים לצורך ביסוס הרשעה בפלילים" (ע"פ 2050/21 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 55 (16.05.2023); וראו בהרחבה שם, בפסקאות 59-54 לחוות דעתי; כן ראו: ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 586 (2003); יניב ואקי דיני ראיות 997 (כרך ב', 2020), המציין כי זוהי הגישה הרווחת בפסיקה).

סוף דבר: הבקשה לא עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות לערער ב'גלגול שלישי' והיא נדחית בזאת.