רע"פ 1149/03 שמעון סורסקי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בכפר-סבא בעבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, זיוף מסמך כדי לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. זאת, לאחר שבעת ששימש כיו"ר סניף אקי"ם בכפר-סבא – תפקיד שמילא בהתנדבות – גנב 67 שיקים המשוכים על-שם העמותה, בסכום כולל של 79,302 ש"ח, וזייפם על-מנת להפקידם לצרכיו הפרטיים. בית-משפט השלום קבע, כי מעשיו של המבקש, המהווים מעילה באמון הציבור, מחייבים הטלת עונש מרתיע. ואולם, בהתחשבו בנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכך שהביע חרטה והשיב לעמותה סך של 25,000 ש"ח, ובכך שאין לו עבר פלילי, גזר עליו בית-המשפט 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיצויים בסך 60,000 ש"ח.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שדחה את הערעור. בית-המשפט המחוזי קבע, כי על-אף נסיבותיו האישיות של המבקש, המצדיקות לכאורה הקלה בעונשו, הרי שמעשיו חמורים במיוחד, שכן, מדובר במעילה בכספי ארגון שפעולתו קודש, הניזון מכספי תרומות, בהיקף השווה לתקציב השנתי של הסניף, וכי לא מדובר במעשה חד-פעמי אלא בזיוף 67 שיקים שונים לאורך תקופה של שנתיים. בית-המשפט המחוזי קבע עוד, כי בנסיבות אלה, אין הוא מוצא לנכון להתערב בעונש המאסר שהוטל על המבקש, ואולם, לעניין הפיצויים קבע כי אלו ישולמו בתשלומים חודשיים שווים בסך של 2,000 ש"ח כל אחד.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש, כי היה מקום לאמץ את תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו לבית-משפט השלום, ואשר המליץ שלא להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל אלא בעבודות שירות; כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות הקלה בעונשו, שכן מצבו הכלכלי קשה, והוא שהיווה את הסיבה למעשיו; כי בתו נכה עקב פיגור שכלי וסובלת גם ממחלת האפילפסיה; כי הטיפול בילדה גוזל את כוחם הנפשי של הוריה ואת שארית כספם; וכי במידה וייאלץ לרצות מאסר בפועל, לא יהיה מי שיטפל בבתו, בהוריו החולים ויפרנס את משפחתו. המבקש הוסיף כי העונש שהוטל עליו איננו עומד ביחס ראוי לסכום הנמוך-יחסית שנגנב, וכי בפועל מעשיו לא גרמו נזק לפעילות הסניף. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, ראשית , כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה; ניתנה בתאריך 13.8.91). שנית , אומנם נסיבותיו האישיות של המבקש קשות הן, ואולם אין הן מצדיקות הקלה בעונשו, המאזן נכונה בין חומרת מעשיו לבין נסיבותיו האישיות. נסיבות אלו עמדו בפני בית-משפט השלום בגוזרו את העונש, ונדונו בפירוט, לצד יתר טענות המבקש, בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לא מצאתי כי הן מגלות עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שקבע בית-המשפט המחוזי.