רע"פ 11494/05 אפריים פולק נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש 1, אפרים פולק, וכנגד המבקשת 2, בית אבות גריאטרי סיעודי פולק 1995 בע"מ, הוגש ביום 20.9.01, לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס להם השמטת הכנסה מתוך דו"ח, עבירה על סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה), שלוש עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה ושלוש עבירות של שימוש במרמה ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

לפי הנטען בכתב האישום, במהלך השנים 1996-1998 לא רשמו המבקשים בפנקסי הנהלת החשבונות את מלוא התקבולים שהתקבלו מלקוחות המבקשת 2, בסכום בלתי ידוע, שאינו פחות מסך של 941,544 ש"ח.

ביום 1.4.03 כפרו המבקשים בעובדות כתב האישום. ביום 11.4.04 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יחזרו בהם המבקשים מכפירתם, יודו בכל עובדות כתב האישום המתוקן ויורשעו על-פיהן. תיקון כתב האישום התבטא בעיקרו במחיקת הוראות סעיף 220(5) לפקודה מכתב האישום. בדיון שהתקיים יומיים לאחר מכן בפני בית-משפט השלום, שבו והודיעו הצדדים על הגעתם להסדר הטיעון, שלא כלל הסדר לעניין העונש. בהתאם להודעת הצדדים הורשעו המבקשים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

בית-משפט השלום (כבוד השופטת י' אמסטרדם) גזר על המבקש 1 עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 60,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. על המבקשת 2 גזר בית-משפט השלום קנס בסך 40,000 ש"ח.

על הכרעת הדין ועל גזר-הדין של בית-משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובמסגרתו טענו, בין היתר, כי מעולם לא חזרו בהם במפורש מכפירתם בכתב האישום ולא הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, ולכן לא היה מקום להרשיעם.

בית-המשפט המחוזי ( כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) דחה את הערעור בקובעו, כי תוכן הסדר הטיעון הינו ברור וחד-משמעי, ואינו מותיר מקום לספקות, לא באשר להבנתם של המבקשים את תוכנו ולא באשר להסכמתם לאמור בו. עוד קבע בית-המשפט, כי בדיון טען המבקש 1, כי הבין את התיקון שנעשה בכתב האישום וכי הוא מתכוון להגיע להסדר גם לגבי העונש, ולא העלה כל השגה באשר לעצם הרשעתו באף שלב של הטיעונים לעונש. גם באשר לעונש שנגזר, לא מצא בית-המשפט עילה להתערב, לאור מהות העבירות בהן הורשעו המבקשים. לפיכך, כאמור, דחה את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקשים טוענים, כי בקשתם מעלה שאלה עקרונית: האם ניתן להרשיע נאשם על סמך הודאתו מבלי לשאול אותו במפורש האם מודה הוא בכתב האישום ומבלי שהודה כלל בעובדות כתב האישום. כן מבקשים הם לדון בשאלת תוקפו ומעמדו של תהליך ה"חזרה מכפירה" והשלכות אי מילויו. המבקשים חוזרים על טענתם, כי מעולם לא חזרו בהם מכפירתם בכתב האישום ולא הודו ב פועל בעובדות כתב האישום המתוקן בהליך מסודר, ולכן לא היה מקום להרשיעם על-פי הסדר הטיעון שהוגש.

מנגד, טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה. לאור העובדה, כי תשובת נאשם לכתב האישום יכולה להיעשות על-ידי סנגורו, אין, לדעתה, ממש בטענת המבקשים, לפיה הסדר הטיעון נחתם רק על-ידי בא-כוחם של המבקשים, ולכן אינו מחייב אותם. המשיבה טוענת עוד, כי בדיון שהתקיים בעל-פה, לאחר הגשת הסדר הטיעון, מסר המבקש 1, כי הבין את מהות תיקון כתב האישום, שאין הסדר לעניין העונש וכי לאחר שמיעת עדי אופי מטעם המבקש דיבר המבקש בעצמו ודבריו מעידים כי הבין את מהות ההליך ואת תוכנו, לרבות העובדה שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הלכה היא, שבית-המשפט יתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו רק בנסיבות חריגות, שלא מתקיימות במקרה דנן, בייחוד כשהטענה שהמבקשים מעולם לא חזרו בהם מכפירתם עלתה לראשונה בשלב הערעור. המשיבה מוסיפה עוד וטוענת, כי למעשה, המבקשים מנסים לחזור בהם מהסדר הטיעון, משום שאינם מקבלים את תוצאות גזר-הדין ואין לאפשר להם לעשות כן.

דין הבקשה להידחות.

כלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי-הדין. במקרה דנן, חרף הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקשים לא הצביעו על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

לגופו של עניין, לא מצאתי בעובדה, שלא נרשמה בפרוטוקול בית-משפט השלום הודאה מפורשת של המבקשים בעובדות כתב האישום המתוקן וחזרה מכפירתם, כדי להוות עילה למתן רשות לערער, וזאת לאור נסיבות העניין, בהם חזרו המבקשים מכפירתם והודו, הלכה למעשה, בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון שהוגש בכתב. כאמור, הסדר הטיעון הושג לאחר התדיינות ארוכה בין הצדדים ואחרי שהמבקשים החליפו ייצוג. הסדר הטיעון מפרט את התיקון בכתב האישום ואף נכתב בו, כי "הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם ויודו בכל עובדות כתב האישום המתוקן". על ההסדר חתום סניגורם של המבקשים. בנוסף, עיון בפרוטוקול הדיון, שנערך יומיים לאחר הגשת הסדר הטיעון לבית-המשפט מעלה, כי המבקשים, שהיו מיוצגים על-ידי עורך-דין, הבינו את תוכנו של הסדר הטיעון, לפיו בית-המשפט אינו כבול לתוכנו, ואף החלו להיערך לקראת שלב הטיעונים לעונש. או-אז החליט בית-המשפט, כי "לאור הסכמת הצדדים – כתב האישום יתוקן כמבוקש" והרשיע את המבקשים על-פי הודאתם בכתב האישום המתוקן. בנסיבות המתוארות, יש לראות בהגשת הסדר הטיעון, יחד עם טענות המבקש באולם, הליך ראוי של חזרה מכפירה בעובדות כתב האישום, אף ללא הודאה מפורשת נוספת מפיהם של המבקשים בעובדות כתב האישום המתוקן. אין בעובדה, שנוסח החזרה מהכפירה בהסדר הטיעון נוקט בלשון עתיד, כדי לשנות מקביעה זאת, שכן הסדר הטיעון היה כפוף לאישור בית-המשפט. אף העובדה, כי טענת המבקשים, לפיה הם לא הודו בעובדות כתב האישום המתוקן הועלתה לראשונה בשלב הערעור, אומרת דרשני.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 19.12.05 – בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין – מבוטלת.

המבקש 1 יתייצב ביום 19.6.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.