רע"פ 11632/04 רפי טאעון נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המבקש הועמד לדין בפני בית משפט השלום קריות, באשמת תקיפתן של שתי נשים שבשנת 2002 היה בן-זוגן. את האחת ניסה המבקש לדרוס במכוניתו, ואחר-כך סטר לה ושרט אותה, ואת האחרת הוא תקף במספר הזדמנויות כשנשך אותה בכתפה, גרם לה לקרע בתופית אוזנה ובעט בה. בגין כל אלה הורשע המבקש בעבירות שונות וביניהן: תקיפת בת-זוג תוך גרימת חבלות של ממש.

2.בחודש פברואר 2004 אימץ בית משפט השלום את המלצותיו של שירות המבחן, וחייב את המבקש להימצא במבחן-סמים, הואיל וסבר כי הרקע להתנהגותו האלימה מקורה בהתמכרותו לשימוש בסם. כן חויב המבקש לשלם לאחת המתלוננות פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

3.ערעור שהגישה המשיבה כנגד קולת העונש התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, אשר גזר למבקש 12 חודשי מאסר, וכן הורה על הפעלתו של מאסר מותנה בן 30 חודשים, חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על - 34 חודשים. עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, ולכך קיימים, להשקפתו, שני טעמים. האחד, עניינו בהחלטה להחמיר בעונש; השני, בסיסו בטענה שבית המשפט המחוזי מנע מהמבקש את זכותו לטעון אחרונה בפניו, כמצוותו של סעיף 210(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). להבנתה של טענה זו נוסיף את אלה: ביום 15.7.04 טענה באת-כוח המשיבה את טיעוניה בפני בית משפט קמא על-פה, אולם הוסיפה: "אבקש לסכם בכתב ולאפשר לי גם לטעון בעל-פה". בתגובה הודיע בא-כוח המבקש שהוא מבקש להגיש את סיכומיו בכתב, חודש לאחר קבלת סיכומיה של המדינה, וברוח זו ניתנה החלטת בית המשפט. ואכן, ראשונה סיכמה באת-כוח המשיבה, בעקבותיה הגיש את סיכומיו עו"ד גלעד, ואז הגישה המשיבה את תגובתה לסיכומי המבקש, וזאת מכוח החלטת בית המשפט מחודש יולי 2004. כאן המקום להוסיף, כי בסוף הסיכומים בכתב של עו"ד גלעד, הוא ביקש להתיר לו להשלים טיעוניו על-פה, לאחר קבלת תסקיר נוסף משירות המבחן. דא עקא, בית המשפט התעלם מבקשה זו, כפי שהתעלם מבקשתה המקורית של באת-כוח המשיבה להשלים את טיעוניה על-פה, וביום 25.11.04 נתן את פסק-דינו בערעור.

4.כידוע, מכוח מצוות המחוקק אין דנים אדם בפלילים אלא בפניו, למעט חריגים שנקבעו בחוק (סעיף 126 לחוק). הליכי הערעור אינם יוצאים מכלל זה, וסעיף 208 לחוק מבהיר זאת:

"הדיון בערעור יהיה בפני בעלי הדין; אולם אם הוזמן בעל דין ולא התייצב, רשאי בית המשפט לדון בערעור לא בפניו או, אם המערער הוא שלא התייצב – לדחות את הערעור מטעם זה בלבד."

אכן, בתי המשפט נוהגים להורות על הגשתם של סיכומים בכתב גם בהליכים פליליים, והדבר מתקבל לרוב בברכה על ידי הצדדים, הואיל ובדרך זו הם יכולים להגיש את משנתם סדורה. אין אנו מבקשים לבטל הסדר זה, ברם, יש לזכור כי בחוק סדר הדין הפלילי והתקנות שהותקנו על פיו לא נכללה הוראה ברוח תקנה 160(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועל כן, מקום שבעל דין עומד על זכותו לטעון או להשלים את טיעוניו על פה בפני ערכאת הערעור, יש לאפשר לו זאת.

ובאשר לעניינו של המבקש, הוראתו של סעיף 210(ד) לחוק ברורה היא ואינה טעונה פרשנות, לאמור:

"נתבקש בית המשפט להחליט בעניין עונשו של נאשם, רשאים לעולם סניגורו ואחריו הנאשם לטעון אחרונה לפני סיום הדיון."

זכות זו של המבקש נשללה ממנו בבית משפט קמא, שלא נתן את דעתו גם לבקשת בא-כוח המבקש שהוספה לסיכומים בכתב, ובה עתר לאפשר לו להשלים טיעון על-פה. עם זאת, לא סברנו כי יש מקום לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, מאחר ובסופו של יום נפרסה על ידי הצדדים, בסיכומיהם, שהשתרעו על פני עמודים רבים, תמונה כוללת ובהירה גם בסוגיית נסיבותיו האישיות של המבקש. לכל אלה נתן בית משפט קמא את דעתו, כאשר נדרש בהכרעת דינו המפורטת והמנומקת לכל אחת מן הטענות שהועלו בפניו על ידי עו"ד גלעד. מכאן, ואף שמצאנו טעם בנימוקי הבקשה, לא מצאנו מקום לשנות מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ושוכנענו כי חרף הפגם שנפל בהליך, לא נגרם בעטיו עיוות דין.

התוצאה היא אפוא שאנו דוחים את הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום י"ג בתשרי תשס"ו (16.10.05), עד לשעה 11.00.