רע"פ 1164/03 מרכז חב"ד ללימודי יהדות נ. רון חולדאי יו"ר הועדה המקומית לתכ

בתאריך 26.3.00 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי כנגד מבנה בלתי חוקי שבנתה המבקשת. המבקשת הגישה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו בקשה לביטול הצו או לעיכובו, בטענה כי מנסה היא להשיג היתר בניה למבנה. בית-המשפט נענה לבקשתה ועיכב את ביצוע הצו. בקשה נוספת של המבקשת לעיכובו נענתה אף היא, ואילו כאשר ביקשה המבקשת לעכבו בשלישית, קבע בית-המשפט כי הצו "מעוכב לששה חודשים מהיום, בכפוף לכך שתוך ארבעה חודשים, לכל היותר, תוגש בקשה להיתר בניה" (להלן: ההחלטה הראשונה). זאת, משום שבקשה לקבלת היתר טרם הוגשה על-ידי המבקשת. משעברו ששת החודשים, ונודע למבקשת כי יש בכוונת המשיב לבצע את הצו, הגישה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקשה להצהיר על בטלות הצו. בבקשתה טענה, כי מכיוון שלא הגישה בקשה לקבלת היתר בניה בתוך ארבעה חודשים, הרי שלפי החלטת בית-המשפט ביצוע הצו איננו מעוכב, וכי מאחר שהמשיבה לא ביצעה את צו ההריסה בתוך 30 יום, הרי שתוקפו פג.

בית-המשפט לעניינים מקומיים קבע, על דרך הבהרת החלטתו הראשונה, כי כוונתו בהחלטה זו היתה שהצו יעוכב למשך ששה חודשים רק אם תוגש בקשה לקבלת היתר בתוך ארבעה חודשים, ואם לא – הצו יכנס לתוקפו בתום ארבעת החודשים.

המשיב ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וערעורו התקבל. בית-המשפט המחוזי ביקר את הימשכות ההליכים בתיק, וקבע לגוף העניין, כי החלטתו הראשונה של בית-המשפט לעניינים מקומיים לא היתה ברורה, בעוד שצו בית-משפט, ובעיקר צו אופרטיבי, צריך להיות ברור וחד-משמעי, במיוחד כשבית-המשפט קובע לוח זמנים לפעילות הנדרשת מאחד הצדדים; וכי המבקשת עצמה היא שלא עמדה בתנאי של הגשת הבקשה להיתר, וכעת מבקשת היא ליהנות מכך. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי אף נפלו פגמים בהחלטת ההבהרה של בית-המשפט לעניינים מקומיים, שכן משאמר בית-המשפט את דברו בפסק-דין, אין הוא יכול להוסיף ולדון בתיק – אלא-אם-כן מדובר בתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984; וכי הפרשנות שניתנה להחלטה הראשונה שגויה, שכן, יש לפרש החלטה פרשנות הנותנת לה תוקף, ולא מאיינת אותה. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי הצו נכנס לתוקפו ביום מתן פסק-דינו, קרי בתאריך 22.1.03.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה תמכה המבקשת יתדותיה בהחלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים. כן ביקשה המבקשת לעכב את ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

יש לדחות את טענות המבקשת. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי בית-המשפט המחוזי מצא שיש לפרש את ההחלטה הראשונה של בית-המשפט לעניינים מנהליים כמעכבת את ביצוע צו ההריסה למשך ששה חודשים, ועל-כן, תוקפו של הצו לא פג. אינני רואה מקום להתערב בממצא זה, ומשכך, בדין עשה בית-המשפט המחוזי כשקיבל את ערעור המשיב.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא, ומתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.