רע"פ 11640/05 סופר סטאר מרקט רשת מזון בע"מ נ. מדינת ישראל

כנגד המבקשים, חברת סופר סטאר מרקט רשת מזון בע"מ (להלן: החברה) ומנהלה הפעיל - אבו-יוסף סאלח בן אחמד (להלן: המבקש), הוגש לבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 1467/04) כתב אישום, המייחס להם 9 עבירות של אי-הגשת דו"חות מס במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) בקשר עם סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף ויחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. המבקש אף הואשם בעבירה על סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקשים הגישו 9 דו"חות מס ערך מוסף תקופתיים מחודש אפריל 2003 ואילך, בהם דווח סכום אפסי לתשלום במקום סכום מס כולל המגיע לסך של 168,194 ש"ח. בנוסף נטען, כי המבקשים לא עמדו בהסדר תשלומי המס עבור החודשים פברואר ומרץ 2003, הנאמדים בסך של 83,149 ש"ח.

בית-משפט השלום בקריות (כבוד סגן-הנשיא א' מגן) הרשיע את המבקשים, על-פי הודאת המבקש, בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום וגזר על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן 9 חודשים למשך תקופה של 3 שנים וקנס של 100,000 ש"ח אשר הוטל על החברה. כאן המקום לציין, כי בעת מתן גזר-הדין חובם המשוערך של המבקשים לרשויות המס הגיע לסך של 270,000 ש"ח. בבואו לחרוץ את עונשם של המבקשים, נתן בית-המשפט את דעתו לכך שבמשך קרוב לשנה הגישו המבקשים דו"חות כוזבים לרשויות המע"מ. על כן סבר בית-המשפט, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המבקשים, לפיה סכום החוב הינו קטן מן הנטען על-ידי המשיבה, הרי שלא היה בכך כדי להצדיק את מחדליהם הנמשכים.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיאה ש' ברלינר וכבוד השופטים י' גריל וא' שיף) קיבל את הערעור באופן חלקי. בפסק-דינו ציין בית-המשפט המחוזי, כי למבקשים ניתנו מספר ארכות בכדי להסדיר את חובותיהם לרשויות המע"מ, אולם הם נמנעו מלעשות כן. יחד עם זאת, בהתחשב בעדויות האופי שהוגשו לעיונו של בית-המשפט שלערעור, כמו גם בטיעוניה של באת-כוח המבקשים לעניין קולת העונש, החליט בית-המשפט להקל עם המבקש בעונש ולהעמידו על 7 חודשי מאסר בפועל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהשית עליהם עונש החורג ממתחם הסבירות ובכך שדחה את בקשתם להגשת ראיות נוספות ובהן פירוט אודות הסכם להסדרת חובם מול רשויות מע"מ. להשלמת התמונה יצוין, כי בגדרי הבקשה דנא הגישו המבקשים את אותן ראיות נוספות מהן עולה, כי באמצע חודש ינואר 2006 הגיעו המבקשים להסדר עם רשויות מע"מ לפריסת חובם למספר תשלומים.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. המשיבה אף מוסיפה ומציינת, כי נכון ליום 24.4.06, קרי אף לאחר מועד הגשת הבקשה דנא, המבקשים טרם שילמו סכום כלשהו על חשבון חובם האזרחי לרשויות מע"מ.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקשים אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצעו ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לא אחת פסק בית-משפט זה, כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בכל הנוגע לעבירות מס כגון אלה שבהן הורשעו המבקשים, בשל פגיעתן הרעה בחיי הכלכלה והשלכותיהן החברתיות המזיקות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211; ע"פ 6474/03 מל כה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). זאת ועוד, חרף הדחיות וההזדמנויות הרבות שניתנו למבקשים להסדיר את מחדליהם, נמנעו הם במשך תקופה ארוכה מלשלם סכום כלשהו על חשבון החוב. אמנם באמצע חודש ינואר השנה הגיעו המבקשים להסכם חדש עם רשויות מע"מ באשר להסדרת חובם, אלא שפעולה זו ארכה זמן רב מדיי ואירעה רק בשלב הערעור. בית-משפט זה כבר עמד על כך ש"השלב לפעול להסרת מחדלים הינו לפני הגשת כתב אישום ולכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה" (ראו ע"פ 70165/99 קשקש נ' מדינת ישראל , מיסים יד/1 (פברואר 2000) ה-396, בעמ' 847; רע"פ 1546/05 שמחוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אם לא די בכך, הרי שאף לאחר ההסדר האחרון עם רשויות מע"מ באשר לפריסת תשלומי החוב, נמנעו המבקשים, כך לטענת המדינה, מלהעביר סכום כלשהו לרשויות מע"מ על חשבון חובם. יש אף לזכור, כי נסיבותיו האישיות של המבקש הובאו בחשבון על-ידי בית-משפט השלום, בהחליטו שלא להטיל עליו קנס. כך גם בית-המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש ואף הפחית את תקופת המאסר בפועל ל-7 חודשים בלבד במקום תקופת המאסר אותה גזר בית-משפט השלום.

על יסוד האמור, ובהתחשב בחומרת העבירות אותם ביצעו המבקשים, בהיקפן ובעובדה שהמבקשים נמנעו במשך תקופה כה ארוכה מתשלום חובם, איני רואה מקום להוסיף ולהקל בעונשם.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 19.12.05, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 28.5.06 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.