רע"פ 11715/05 דוד אמסלם נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בנצרת כתב אישום, המייחס לו עבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 12.8.04 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, התפרץ המבקש לביתו של יונתן שטרן (להלן: המתלונן) ברחוב הנרקיסים 6 ברמת ישי (להלן: הבית) בכך שפתח את דלת הבית שלא הייתה נעולה ונכנס לבית בכוונה לבצע גניבה. משהבחין בו המתלונן, נמלט המבקש בריצה תוך שהוא טורק את דלת הבית ונמלט מהמקום ברכב מסוג מיצובישי, בו נעצר על-ידי המשטרה מעט לאחר-מכן, בעליות למגדל העמק.

ביום 18.5.05 הרשיע בית-משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ל' יונג-גפר) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והטיל עליו ביום 20.6.05 עונש

מאסר בפועל של 15 חודשים; מאסר על תנאי בן 24 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע וכן מאסר על תנאי בן 12 חודשים, למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון. בנוסף, הופעל עונש מאסר על תנאי של 15 חודשים, שהוטל עליו בת.פ. 6040/02 בבית-משפט השלום בחיפה, מתוכו ירוצו 9 חודשים במצטבר ו-6 חודשים בחופף. כמו-כן, הטיל בית-משפט השלום על המבקש קנס בסך 10,000 ש"ח.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת .

ביום 20.12.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, ה' ח'טיב ו-א' הלמן) את הערעור, בקובעו, כי אין לקבל את טענת המבקש, בנוגע לממצאי המהימנות לגביהם הכריע בית-משפט השלום, שכן קביעותיו של בית-משפט השלום מבוססות היטב על חומר הראיות שהובא בפניו. בנוסף קבע, כי העונש אשר הושת על המבקש, הינו סביר ביותר ביחס לעברו ולנסיבות העניין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני .

בגדר הבקשה, שב המבקש, בין היתר, על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, לטענתו שגה בית-המשפט המחוזי בהעדיפו את גרסת עדי התביעה, אשר מלאת סתירות, על-פני גרסתו . עוד טוען המבקש, כי מחדלי הרשות החוקרת יורדים לשורש העניין ולפיכך יש לזכותו . בנוסף, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי בנמצא מרכיבים ראייתיים אשר בהם יש להביא להרשעתו ובמיוחד דברים אמורים לטענתו, בכל הנוגע לקביעתו של בית-המשפט לעניין היות הרכב בו נסע המבקש בעת מעצרו - הרכב שבאמצעותו נמלט מבצע העבירה מזירת העבירה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעת הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, השגתו של המבקש על כך ששתי ערכאות משפטיות קבעו שגרסתו אינה אמינה, אינה עילה בגינה יש לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בענייננו, אשר תצדיק דיון שכזה. בנוסף, לטענתה, דין בקשתו להידחות גם לגופו של עניין, משום שהערכאות השיפוטיות, אשר קדמו לבית-משפט זה, ערכו בדיקה קפדנית של חומר הראיות ובהסתמך על כך פסקו את אשר פסקו. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי בנסיבות העניין ונוכח עברו, העונש שהוטל על המבקש הינו ראוי וכי חומרת העונש אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור.

דין הבקשה להידחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה וטענותיו של המבקש ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר "ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) ועיקרן ככולן של טענות המבקש, עוסקות בעניינים עובדתיים פרטניים הרלבנטיים רק לצדדים במקרה שבפנינו .

כמו-כן, מעלה המבקש טענות בבקשתו, אשר מופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות שבנוגע להן ניתנה לו כבר ההזדמנות להתגונן. ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאי מהימנות והכרעות עובדתיות אשר דנו בהם שתי ערכאות קודמות (לעניין זה, ראו ברע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם ).

בנוסף לאמור, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי ערכו בדיקה דקדקנית של חומר הראיות, אשר הועמד לרשותם והשתיתו את הכרעותיהם על מערך ראיות מוצק. כך, נקבע, כי יש להרשיע את המבקש וכי יש לתת אמון מלא בעדותו של המתלונן ובעדותה של השכנה, אשר זיהתה את המבקש בין כתלי בית-המשפט. עוד נקבע, כי עדויות אלה, אף השתלבו במארג הראיות כולו, אשר יחד היווה תשתית ראייתית מוצקה להרשעת המבקש.

כמו-כן, לעניין העונש יצוין, כי למבקש עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל 32 רישומים פליליים, עוד מתקופת נערותו, ובו עשרות הרשעות קודמות בעיקר בעבירות רכוש, זיוף, מרמה, התחזות, אלימות, סמים, עבירות נגד שוטרים, הפרת הוראה חוקית ועוד, אשר בגינן ריצה לא פחות מאשר 11 מאסרים בפועל, חלקם לתקופות ארוכות יחסית. בנוסף, אף עמדו כנגדו עונשי מאסר על תנאי שהופעלו פעם אחר פעם.

במקרה שבפנינו, נראה, כי חרף עברו של המבקש והעונשים אשר הושתו עליו בעבר, לא נרתע הוא מלחזור לדרך העבריינות וצדק בית-משפט השלום בקובעו, כי הוא אף הפך אותה לאורח חיים של ממש. כך אף נראה, כי העבירה נשוא בקשת רשות ערעור זו, בוצעה על-ידו אך מספר חודשים לאחר שהסתיימה תקופת שחרורו על תנאי ממאסרו האחרון, ממנו השתחרר כשנה לפני כן. זאת, גם ביודעו, כי תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בן 15 חודשים, אשר הוטל עליו בת.פ. 6040/02 על-ידי בית-משפט השלום בחיפה .

לפיכך נראה, כי נוכח הנסיבות, אכן בצדק קבעו הערכאות אשר קדמו לי את אשר קבעו וכן, כי אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור ובוודאי שלא במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.