רע"פ 11859/04 עסילה ראגב נ. מדינת ישראל

בשנת 2001, הוגש כנגד המבקש, ראלב עסילה, כתב אישום לבית המשפט השלום בירושלים, בו נטען, כי בין השנים 1992 עד 1994, במסגרת עסק חלפנות כספים שהיה בבעלותו, נמנע המבקש מלנהל פנקסי חשבונות כדין. ועוד נטען, כי בשנים אלה הסתכם מחזור עסקיו של המבקש בסך של 133,204,878 ש"ח, והכנסותיו בפועל היו כשני מיליון ₪. חרף זאת דיווח המבקש לרשויות המס על הכנסה בסך ₪ 204,878 בלבד.

בשנת 1998 הגיעו המבקש והמשיבה להסדר במישור האזרחי, ובגדרו שילם המבקש את כל חובותיו למשיבה. במישור הפלילי הגיעו הצדדים להסדר טיעון, ובמסגרתו הודה המבקש בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש בעניינו, והורשע בעבירות לפי סעיפים 220(1), 220(5) ו-216(5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961. בהתחשב בחומרתן של העבירות, סכומי הכסף בהם מדובר, ומאידך, בגילו של המבקש ובזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות, גזר לו בית המשפט 14 חודשי מאסר, 6 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 500,000 ש"ח.

המבקש לא השלים עם גזר הדין, ואת השגותיו הביא בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, תוך שהוא מדגיש בעיקר את הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות ועינויי הדין שהיו כרוכים בכך. בנסיבות אלו נטען, כי לא היה מקום לגזירתו של מאסר בפועל, ועל כן ראוי להמירו במאסר בו יוכל המבקש לשאת בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי "אין חולק כי מאז ביצוע העבירות חלפו כעשר שנים, וכי לזמן משקל לא מבוטל בשיקולי הענישה. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ובמקרה שבפנינו מימד הזמן מהווה טעם חשוב שלא למצות מלוא חומרת הדין עם המערער, אך אין בו די כדי למנוע את מאסרו" (עמוד 5 לפסק הדין). בית המשפט אף הדגיש, כי להתמשכות ההליכים היה שותף גם המבקש עצמו, אשר לא שיתף פעולה עם חוקריו והחליף מספר סנגורים, ומשכך נקבע, כי "למערער היה עינוי דין לא מבוטל, אולם חלק חשוב ממנו נגרם בעטיו ומתוך אינטרס שלו" (שם).

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור בפני ערכאה נוספת. לטענתו, כליאתו מאחורי סורג ובריח כיום, לאחר שחלף זמן כה רב מאז ביצוען של העבירות, היא לא מדתית, בלתי מוצדקת בנסיבות העניין וגובלת בנקמנות. המבקש מוסיף ומציין כי שילם את חובו לרשויות המס, הודה בעבירות שיוחסו לו, וחסך זמן שיפוטי יקר.

דינה של הבקשה להידחות.

הלכה היא כי בקשה לרשות ערעור בגלגול נוסף ניתנת במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר היא מעוררת שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים. לא כזו היא הבקשה שלפני, המסבה עצמה על גזר הדין שהושת על המבקש. יתרה מכך, עניינו של המבקש נבחן היטב על ידי שתי ערכאות, אשר נתנו את דעתן למכלול נסיבות האירוע, ואיזנו ביניהן היטב. המדובר במחזור כספים גדול במיוחד עליו לא דיווח המבקש לשלטונות המס באופן שיטתי, ובמצב זה, היקפן הכספי החריג של העבירות משמש אף הוא מדד לקביעת העונש. באשר לזמן הרב שחלף מאז האירוע, שתי הערכאות קמא הגיעו למסקנה כי התחשבות בשיקול זה אין בה כדי לפטור את המבקש מעונש של מאסר בפועל, אולם יש להתחשב בו כשיקול לעניין אורכה של תקופת המאסר. עיון בהכרעת הדין מלמד כי כך אכן נעשה, ולפיכך גם מטעם זה לא ראיתי מקום למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.