פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
11894/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עבד עודי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 550/05
מיום 15.12.05, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל וא' שיף
בשם המבקש : עו"ד
ריאד טאהא
בשם המשיבה: עו"ד
יורם הירשברג
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 4552/02) בגין שלוש עבירות של אי הגשת דו"חות מס שנתיים, לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה) ושתי עבירות של אי קיום דרישה להגיש דו"ח על הונו ונכסיו, לפי סעיף 216(1) לפקודת מס הכנסה.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר עסק בעבודות בנייה, לא הגיש את דו"חות המס השנתיים של השנים 1995, 1996 ו-1997 וכן לא נענה לשתי דרישות בכתב של פקיד השומה, מהשנים 1996 ו-2002 להגיש דו"ח על הונו ונכסיו.
בית-משפט השלום בקריות (כבוד סגן-הנשיא א' מגן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו ביום 7.7.2005 עונש של שנת מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בגזר-דינו ציין בית-המשפט, כי המבקש עשה ככל שביכולתו כדי לעכב את הליכי המשפט ונמנע מלהסיר את מחדלו.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף) קיבל ברוב דעות את הערעור בקובעו, כי לאחר מתן גזר-הדין של בית-משפט השלום, הגיש המבקש את הדו"חות אשר נדרשו ממנו והגיע להסכם עם פקיד השומה. לאור זאת ובבחנו את יתר נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של המבקש, הפחית בית-המשפט המחוזי את תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש לשבעה חודשים בלבד.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הוסיף והקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות ולאור הסרת המחדל מצדו.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואף מקל עם המבקש, לאור זלזולו בהליך שהתנהל בפני בית-משפט השלום.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לא פעם פסק בית-משפט זה, כי בעבירות כלכליות, בהן על-פי-רוב מדובר בהרשעתו הראשונה של האדם, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, נסיבותיו האישיות של המבקש הובאו בחשבון על-ידי בית-משפט השלום, בהחליטו שלא להטיל על המבקש קנס כספי. כך גם בית-המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש ואף הפחית את תקופת המאסר בפועל לשבעה חודשים בלבד במקום תקופת המאסר אותה גזר בית-משפט השלום. לאור זאת, איני רואה מקום להוסיף ולהקל בעונשו של המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
לאור האמור, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.
ניתנה היום, י"ב בטבת תשס"ו
(12.1.2006).
ש
ו פ ט