רע"פ 1192/07 תאופיק מועדי נ. מדינת ישראל

1.

ביום 27.9.04 נתפס המבקש סמוך לקיבוץ עלומים שבנגב, כשברשותו 20 חוגלות ו-8 יונים. בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בקרית גת נטען, כי הוא עסק, בצוותא עם שניים אחרים, בצייד חוגלות בלתי חוקי. המבקש הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב-האישום, והורשע בעבירות של צייד שלא כדין, החזקת רובה צייד טעון כשהוא לא ארוז בנרתיק, והחזקת חיות בר בניגוד לחוק, עבירות לפי סעיפים 8(א)(3), 14(א) לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: החוק), תקנה 2 לתקנות להגנת חיית הבר (הוראת שעה), התשס"ג-2003 ותקנה 6(ה) לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976. בעקבות כך, חויב המבקש לשלם קנס בסך 5,000 ש"ח, וכן לחתום על התחייבות להימנע מעבירות דומות.

2.

המשיבה ערערה על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וביקשה להחמיר בקנס שהושת על המבקש, וכן להורות על חילוט הרובה שנתפס ברשותו, מכוח סעיף 12 לחוק, הקובע:

12.חילוט דבר שנעברה בו עבירה

כלי ציד או אמצעי ציד אחר, פרט לכלי רכב ממונע, ששימשו למעשה עבירה על חוק זה או על תקנה לפיו, וכן חיית-בר שניצודה בעבירה כזאת, רשאי בית המשפט הדן בעבירה

לצוות על חילוטם לאוצר המדינה; אולם לא יצווה בית המשפט על חילוט כלי ציד או אמצעי ציד אחר כאמור אם נוכח שבעליהם לא היו אשמים באותה עבירה ( ההדגשה הוספה ).

בית-המשפט (כבוד הנשיא י' פלפל, סגן הנשיא נ' הנדל והשופטת ש' דברת ) דחה את הערעור באשר לגובה הקנס, אולם הורה על חילוט הרובה. מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער מתוך כוונה לבקש לבטל את החילוט. לטענת המבקש, לשון הוראת סעיף 12 מותירה בידי בית-המשפט הדן בעבירה, היינו, הערכאה הדיונית בלבד, שיקול דעת אם לחלט את הרכוש אם לאו, וזאת להבדיל מסעיף 39 לפקודת סדר-הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, אשר להשקפתו – מעניק את סמכות החילוט אף לערכאת הערעור.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה ובמקרים חריגים בהם עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים המתדיינים. עניינו של המבקש – על אף הצביון הכללי שניתן לה – אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. אכן, סעיף 12 לחוק נוקט בלשון "בית-המשפט הדן בעבירה", אולם אין בכך כדי לגרוע מסמכותה של ערכאת הערעור לדון בחילוטו של כלי הציד. נהפוך הוא, לערכאת הערעור שמורה סמכות זו מכוח הוראתו של סעיף 213(3) של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לאמור, "ליתן בקשר לפסק הדין [ נושא הערעור ] כל החלטה אחרת שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתתה".

נוכח האמור, דין הבקשה להדחות, וכך אני עושה.