פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 11922/05 חמיס אלעג'ו נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ערעור על חומרת העונש בהסדר טיעוןבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על גזר הדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש, שהורשע במתן אמצעים לביצוע פשע ובהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית ונדון לשמונה חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון, ביקש רשות ערעור על חומרת העונש. בית המשפט העליון קבע כי טענות לחומרת עונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון, ללא סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, אינן מצדיקות רשות ערעור שלישית, ודחה את הבקשה.

העובדות

המבקש הורשע בעבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לאחר שהתיר לאחר להחזיק נשק ותחמושת בביתו והחזיק סם מסוכן. נגזרו עליו שמונה חודשים מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון, ובית המשפט בחר בגבול החמור של ההסדר. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה בדעת רוב.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום ליתן רשות ערעור שלישית על חומרת עונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון ואינו חורג ממנו?
  2. 2.האם העונש שהוטל על המבקש בגין מתן אמצעים לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן מופרז לחומרה?

הלכות

  1. 1

    טענות כנגד חומרת העונש אינן עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, בהיעדר נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

    ״בכך אין כדי להוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בהיעדר נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    מי שהיה צד להסדר טיעון אינו יכול להשיג עליו בשתי ערכאות בלא שנתקיימו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

    ״לא יתכן כי מי שהיה צד להסדר טיעון ישיג עליו, בשתי ערכאות, בלא שנתקיימו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • הסדר טיעון
  • חומרת העונש
  • סטייה ניכרת ממדיניות הענישה
  • מתן אמצעים לביצוע פשע
  • החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית
  • עבודות שירות
  • תסקיר משלים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

11922/05

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

חמיס אלעג'ו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 20.12.05 בע"פ 70139/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים: א'

קובו, מ' רובינשטיין וי' גרוס

תאריך הישיבה:

ו' בכסלו התשס"ז

(27.11.06)

בשם המבקש:

עו"ד נחמן בטיטו; עו"ד מאיה אלפי

בשם המשיבה:

עו"ד יאיר חמודות

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. הוא התיר לאחר להחזיק, בביתו שלו, נשק ותחמושת וכן החזיק סם מסוכן. הוא נדון למאסר למשך שמונה חודשים לריצוי בפועל, בנוסף לעונש של מאסר מותנה. בית-משפט השלום בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן לגזור על המבקש עונש מאסר שירוצה בדרך של ביצוע עבודות שירות בשל חומרת העבירה, הנוגעת להסתרת כלי-נשק, שסופם תכופות לשמש לביצוע מעשי אלימות קשים. העונש שהוטל על המבקש נגזר במסגרת הסדר טיעון שנתגבש בין הצדדים ולאחר שבית-המשפט בחר בגבול החמור יותר של ההסדר.

ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי נדחה, בדעת-רוב, לאחר שהוגש לבית-המשפט תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. בית-המשפט המחוזי מצא כי אין עילה להתערב במידת העונש, בהיעדר סטייה מהותית מרמת הענישה הסבירה והראויה.

כנגד פסק-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. טענותיו מכוונות כנגד חומרת העונש. בכך אין כדי להוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בהיעדר נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. קל וחומר כך, כאשר העונש שהוטל אינו חורג ממסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. לא יתכן כי מי שהיה צד להסדר טיעון ישיג עליו, בשתי ערכאות, בלא שנתקיימו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

גם לגוף הדברים – המדובר במקרה זה בעבירות חמורות והעונש שנגזר על המבקש בגינן, מופרז לחומרה.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-משפט השלום ברמלה ביום 5.12.06 בשעה 10:00.

ניתן היום, ו' בכסלו התשס"ז

(28.11.06).

המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 70139/04

הלכות

  1. 1טענות כנגד חומרת העונש אינן עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, בהיעדר נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.
  2. 2מי שהיה צד להסדר טיעון אינו יכול להשיג עליו בשתי ערכאות בלא שנתקיימו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.