רע"פ 11962/05 שמואל פלג נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בשנת 2001 הוגש נגד המבקש כתב אישום בו נטען, כי בשנים 1998 ו-1999 הוא ביצע עבירות אלימות כלפי אשתו. במסגרת הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, הודה המבקש בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והוסכם להפנותו לקבלת תסקיר של שרות המבחן שאם המלצותיו תהיינה חיוביות, יבקשו הצדדים להימנע מהרשעה. ואכן, תסקיר המבחן דיווח על שיפור ניכר ביחסיהם של בני הזוג, וההמלצה היתה להסתפק בחיוב המבקש לבצע שרות לתועלת הציבור, ללא הרשעה. נראה כי בית משפט השלום לא הקדים והסביר למבקש, עובר להודאתו, שהוא אינו כבול להסדר הטיעון.

את המלצת הצדדים ושרות המבחן דחה בית המשפט, הן משום שמכתב האישום עולה דפוס של התנהגות אלימה, וכן משום שהתברר כי אין זה כשלונו הראשון והיחיד של המבקש. בשנת 1996 הוא הופנה לשירות המבחן בעקבות ביצוען של עבירות דומות, וגם אז היתה ההמלצה להימנע מהרשעה, אותה קיבל בית המשפט, אך כפי שעינינו רואות שב המבקש ומעד. נוכח כל אלה, דחה בית משפט השלום את המלצת הצדדים, הרשיע את המערער, וגזר לו 15 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 1500 ש"ח.

המבקש הביא את השגותיו כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם נחלקו הדעות. סגן הנשיא י' גרוס סבר כי נוכח נסיבותיו של המבקש, לא היה נכון לדחות את הסדר הטיעון, בעוד שדעת הרוב (השופטות מ' רובינשטיין וא' קובו) היתה כי יש לדחות את הערעור.

בבקשה שבפנינו בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, נטען, כי נכון ללבן את עניינו בפני ערכאה שלישית, הואיל והוא מעורר סוגיות חשובות, בעלות אופי כללי, הראויות לדיון בפני בית משפט זה, וביניהן: נפקותה של אי-אזהרת המבקש על ידי בית המשפט שהוא אינו כבול להסדר הטיעון; הדרך לבחינתו של הסדר טיעון, ומקומה של המלצת שרות המבחן; השלכותיה של המחלוקת אשר נתגלעה בבית המשפט המחוזי; מה משקלה של עמדת המתלוננת; וסוגיית אי-כיבוד הסכם טיעון.

בכל אלה לא מצאנו עילה למתן רשות לערער. בכל הסוגיות המשפטיות בהן נתבקשנו לדון במסגרת ערכאה שלישית, קיימת פסיקה ענפה אשר התוותה זה מכבר את המדיניות השיפוטית הנוהגת. על כן, כל שנותר לדיון הם מאפייניו של המקרה המסוים העומד בפנינו, והרי אלה נבחנו בהרחבה בידי שתי ערכאות, ובכך די. אכן, נפלה מחלוקת בית שופטי המותב בבית המשפט המחוזי, אולם עובדה זו אין בה כדי להוות עילה לקיום ערעור נוסף. זאת ועוד, גם לגופו של עניין איננו סבורים שנעשה אי-צדק עם המבקש. נהפוך הוא, המערער חטא בשורה של עבירות אלימות כלפי אשתו, והדגש הוא על כך שזו לא היתה הפעם הראשונה שהוא עושה זאת. בעבר הוא זכה לגישה סלחנית, ולא היתה סיבה לחזור על כך בשנית כאשר שב לסורו.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.