רע"פ 11974/04 חוסאם בראנסי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, מעשה פזיזות ורשלנות, והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. בית משפט השלום, בפניו הובא המבקש לדין, גזר לו 10 חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על-תנאי, פיצוי בסך 2000 ₪, והוא נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנה וחצי.

המבקש הביא את השגותיו כנגד העונש בפני בית המשפט המחוזי, וזה החליט להעמיד את המאסר בו ישא על 6 חודשים בלבד.

המבקש סבור כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי פוגע במה שהוגדר בפיו כ"תחושה של צדק והגינות", באשר הוא חייבו לשאת בעונש מאסר ממש, ולא בדרך של עבודות שירות. לאור זאת עותר המבקש לקבלתה של רשות לערער בפני בית משפט זה.

לא מצאתי כי עניינו של המבקש מצדיק דיון בפני ערכאת ערעור נוספת. כידוע, הלכה היא שרשות ערעור ניתנת רק מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית בעלת השלכות כלליות, ולא כזה הוא עניינו של המבקש העותר לשוב ולבחון את העונש שהושת עליו. שאלה זו נבחנה על ידי שתי ערכאות, ואינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. עם זאת וכדי להסיר ספק ראיתי צורך להוסיף, כי בחינת האירועים בגינם נותן המבקש את הדין, מלמדת כי העונש אשר נגזר לו הנו מתון ואין בו פן כלשהו של חומרה.

הבקשה נדחית.