רע"פ 120/14 האני פריג נ. מדינת ישראל

1.

המבקש טוען כי במוקדה של בקשתו עומדת שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, שאלה הנוגעת לפרשנות הראויה של סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ), אשר דן בחלופה הקלה יותר של העבירה שעניינה " הפקרה אחרי פגיעה ", ומורה כלהלן:

"64 א.

(א)

נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים".

2.

השאלה אותה מציבה הבקשה, כך לדידו של המבקש, היא לאיזה חלק מתייחס היסוד הנפשי של רשלנות הנדרש בסעיף, האם לכל חלקי ההוראה, היינו לעצם קרות התאונה וגם לאפשרות הפגיעה באדם, או שמא רק לחלק השני. נטען, כי הפרשנות העדיפה היא, כי היסוד הנפשי הרשלני נוגע אך ורק לסיפא, וכי כדי להרשיע אדם בעבירה לפי סעיף זה, יש להוכיח תחילה את מודעותו בפועל לעצם קרות התאונה, שבמהלכה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם. לטענת המבקש, המודעות לעניין עצם המעורבות בתאונה הינה נסיבה שקדמה להתנהגות האסורה, שבגדרה לא עצר הנהג במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה.

סבורני, כי אין לקבל טענה זו, ונראה בבירור כי משמעות המשפט המופיע בסעיף, לפיו היה על הנהג

" לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם ", היא כי יסוד הרשלנות נוגע הן לעצם התרחשות התאונה, במובן זה שהיה על הנהג לדעת כי נגרמה תאונה, והן לגבי האפשרות כי נפגע אדם כתוצאה מאותה תאונה.

3.

יצוין, כי הטענה המשפטית אותה מעלה המבקש, הועלתה לראשונה בבקשה לרשות הערעור שלפניי, ולא בא זכרה במסגרת הטיעונים בבית המשפט לתעבורה ואף לא בערעור לבית המשפט המחוזי.

כך, למשל, נטען בהודעת הערעור לבית המשפט המחוזי כי " המערער יטען כי לא ניתן לומר שפעל באפס מעשה, ולא ניתן לקבוע כי בשל העובדה כי לא הבחין ברוכבת האופניים הרי היה עליו לדעת כי התרחש אירוע תאונתי " (סעיף 16 להודעת הערעור). וכן, " אף נהג משאית סביר, מן היישוב, ... לא היה קולט בחושיו כי פגע באופניים, ולא היה מודע לעובדה כי מעורב הוא בתאונה " (סעיף 21 להודעת הערעור).

4.

הנה כי כן, משלא הועלתה הטענה בפני הערכאות הקודמות והיא אף לא נדונה במסגרת פסקי הדין שניתנו בבית המשפט לתעבורה ובבית המשפט המחוזי, אין מקום לבקש רשות לערער על החלטה שלא ניתנה.

כאמור, דעתי היא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור לגופו של עניין, מאחר שהפרשנות המוצעת על-ידי המבקש אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ועם תכליתה של החקיקה, אך בה בשעה יש לדחותה משום שבית משפט זה לא ידון ב" גלגול שלישי " בטענות שלא נדונו ולא הוכרעו על-ידי שתי הערכאות הקודמות.

הבקשה נדחית, אפוא.