רע"פ 1200/00 נועם משולם נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום הרשיע את המבקש על פי הודאתו בעבירות שנכללו בשנים עשר אישומים של סחר בסם מסוכן אותו מכר לקטינים בהזדמנויות שונות, ודן אותו ל24- חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה לשנתיים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו. על כך הבקשה שלפנינו.

הדגש בבקשה זו מושם על כך שהמבקש נגמל מן השימוש בסם ועל כך שחלק מן העבירות בוצעו בהיותו קטין ועל כך שבית המשפט לא נתן - לפי הטענה - משקל להמלצת תסקיר שירות המבחן שהמליץ להעמיד את המבקש במבחן.

קראתי בעיון רב את שני פסקי-הדין של שתי הערכאות הקודמות לאור הטענות הרבות המופנות נגדם ויכולה אני לומר כי אין לך שיקול רלבנטי שלא נשקל על ידן ואין לך טענה מטענות הסנגור שהועלו בכל אחת מן הערכאות וחוזרות ועולות בבקשה זו, שלא נדונה וקיבלה מענה הולם. אכן, נסיבותיו האישיות של המבקש מהוות משקל לקולא, אולם באיזון שבינן לבין האינטרס הציבורי של בעור נגע הסמים, מאבדות הנסיבות האישיות חלק ממשקלן.

אשר להמלצת שירות המבחן, אין חולק כי יש ליחס להמלצות השירות, העושה מלאכתו נאמנה, משקל נכבד. אלא שאין תפקידו ושיקוליו של השירות, כתפקידו ושיקוליו של בית המשפט. השירות שם את הדגש על העבריין ונסיבותיו האישיות. בית המשפט נותן דעתו גם לעבירה ולחומרתה גם לגורם ההרתעה ולאפקט הענישה וכן מחויב הוא בהגנת הציבור וטובתו מפני עבריינים המסכנים את שלומו ורווחתו. משכך, לא תמיד יכול הוא לקבל את המלצת השירות. כזה הוא המקרה שלפנינו.

אינני מוצאת עילה למתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.