רע"פ 1208/01 יגאל מזרחי נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום ראה במהלך ראיות התביעה, לזכות את המבקש ממקצת האישומים שיוחסו לו, לאחר שנתגלה שחומר ראייה הנוגע לענין לא הועמד לרשות הסניגור; בתום הדיון לפניו הורשע המבקש בביצוע מעשי עבירה אחרים שבהם הודה ועונשו נגזר לעונש מאסר בפועל, למאסר על תנאי ולקנס. המדינה ערערה לפני בית המשפט המחוזי על הכרעת הדין לרבות על ההחלטה שבה זוכה המבקש מחלק מן האישומים שיוחסו לו וכן על גזר הדין, ואילו המבקש ערער על גזר הדין. בית המשפט המחוזי החליט לפצל את הדיון ולדון תחילה בערעור המדינה ורק לאחר מכן בערעור המבקש. בסופו של הדיון בשלב הראשון הוחלט לקבל את ערעורה של המדינה, לבטל את החלטת הזיכוי ואת פסק דינו של בית משפט השלום ולהחזיר את הענין אליו על מנת שימשיך את הדיון באשר לעבירות שמהן זוכה המבקש מן השלב שבו נפסק הדיון בעבירות אלה. נקבע שהיה על בית משפט השלום להמתין בהכרעתו בענין זה לפחות עד תום ראיות התביעה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני.

2.המדינה טענה לפני שהבקשה הוגשה טרם זמנה, שכן אין דרכו של בית משפט זה לשקול מתן רשות לערער בגלגול שלישי כל עוד ההליכים בשתי הערכאות הקודמות לא מוצו; לבקשתי הגיב פרקליט המבקש על טענות אלה; אך הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את טענת המדינה.

אכן הדין עם המבקש כי השאלה אם במקרה מסויים יש מקום לישם את הכלל שלו טענה המדינה נתונה לשיקול דעת; אך במקרה שלפני נתקיימו הנסיבות המצדיקות קבלתה של טענת המדינה. אני מבקש לציין שאיני מקל ראש בחשיבותה של שאלת היקף זכות הגילוי שבה דן בית המשפט המחוזי ועליה סבו טענות המבקש, אך שאלה זו יכול ותידון שוב לאחר הדיון החוזר בבית משפט השלום; גם אין זה ודאי (וגם המבקש, כמובן, אינו טוען כך) שלאחר הדיון החוזר יורשע המבקש באישומים שמהם זוכה. ואילו שאלת העיתוי שבגדרה היה מקום לברר את תוצאות אי גילוי חומר חקירה בודאי שאינה ראויה - בנסיבות הענין - שתינתן עליה רשות לערער; נמצא שאין כל וודאות שהשאלות אשר המבקש מעורר - תהיינה אשר תהיינה חשיבותן, תחזורנה לדיון שוב, אם וכאשר יורשע המבקש שוב בעבירות שמהן זוכה, ואם תחזורנה, הן עשויות להישקל על יסוד חומר ראיות נוסף שיובא לפני בית משפט השלום ועל יסוד שיקול נוסף של חומר הראיות; בוודאי שלא יהיה צורך לטפל בהן אם המבקש יזוכה. יהא הדבר אשר יהא, זכותו של המבקש תהיה שמורה לו - במידת הצורך - להשיג על פסק דינו של בית משפט השלום בדיון החוזר לפני בית המשפט המחוזי ואם לא ייענה יוכל במידת הצורך להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות לערער שיגיש לבית משפט זה שבגדרו יוכל לתקוף גם את שיקוליו של בית המשפט המחוזי בערעור בגלגולו הראשון. אין צורך לומר שאיני מחווה דעה לגבי סיכוייה של כל בקשה פרוספקטיבית כזאת.

הוגשה בתיק זה גם בקשה של נאשמת אחרת "להצטרף כצד" לבקשה לרשות לערער. בהחלטתי מיום 12.3.01 בקשתי מפרקליטת הנאשמת הנוספת לפרט מכח איזו הוראת דין הוגשה הבקשה ומדוע לא תנקוט בעצמה בהליכי ההשגה המתאימים; לא ניתנה תשובה להחלטה האמורה ועתה משעומד אני לדחות את הבקשה לרשות לערער, בוודאי שאין קיים הליך שאליו יכולה הנאשמת האחרת "להצטרף".

הבקשה לרשות לערער נדחית, איפוא, ללא צורך לדון בה לגופה.