פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1239/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יניב יעיש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71207/05 מיום 2.2.2006, שניתן על-ידי
כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר
בשם המבקש : עו"ד עמיקם
לויתן
בשם המשיבה: עו"ד רחל
מטר
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 11422/04) בגין עבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, בעת שנהג ברכבו בלילה של ה-6.3.2004, ברחוב בן-צבי והתקדם לצומת חולון ממערב למזרח, נכנס בנסיעה לצומת מבלי לעצור, למרות שהאור ברמזור היה אדום. עקב כך, התנגש ברכבו רכב שבא מהכיוון הנגדי (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה, נהרגה אחת הנוסעות ברכבו של המבקש ונפגעו כל המעורבים האחרים.
בתאריך 27.12.2004 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (סגנית-הנשיא ר' כצמן) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וביום 5.1.2005 גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילה מלהחזיק רישיון למשך עשר שנים וקנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתו.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כן ערער המבקש הן על הכרעת-הדין והן על גזר-הדין.
בית-המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) קיבל את ערעורה של המשיבה על קולת העונש בקובעו, כי כאשר מדובר ברשלנות, אשר באה לידי ביטוי במעשיו של המבקש, אשר הובילו למותו של אדם, אינטרס הציבור צריך להוות את השיקול המרכזי מבין שיקולי הענישה. בהתאם, דחה בית-המשפט את ערעורו של המבקש על חומרת העונש, לאחר שחזר בו מערעורו על הכרעת הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת כנגד חומרת העונש בלבד, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהחמיר בעונשו, חרף נסיבותיו האישיות המקלות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, לאור חומרת מעשהו של המבקש ולאור חומרת תוצאותיו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. כפי שציינתי ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: עניין לוין ):
"מקובל, כי אין מנוס, מקביעת עונש מרתיע בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, על מנת לשקף את החומרה הטמונה בעבריינות הכביש אשר אחראית לקורבנות רבים מספור. ואכן, על-פי רוב, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדתו של הנהג, אשר ביצע עבירה זו, מן הכביש לתקופה ארוכה והשתת עונש מאסר בפועל. אולם כאמור, אין זהו כלל חלוט ובהחלט ייתכן, כי שיקולי צדק יעמידו בפנינו עילה להתערבות ולהקלה בעונש."
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאתי את אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן, דוגמת אלו שנמצאו בעניין לוין , אשר יתירו, משיקולי צדק, חריגה מההלכה, לפיה יש להטיל על מי שהורשע בגרימת מוות בתאונת דרכים בשל רשלנותו עונש משמעותי, הכולל מאסר בפועל.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 8.2.2006 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 4.7.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ח בסיוון תשס"ו
(14.6.2006).
ש ו פ ט