רע"פ 1241/00 מישל מלכה נ. מדינת ישראל

המבקש מתמקד בטענותיו בכך שלא היה מיוצג במשפט התעבורה בערכאה הראשונה ובעוול שנעשה לו - לטענתו - תוך פגיעה בזכויותיו, בכך שהמשפט נגדו התנהל בחיפזון ובאופן שנתקפחה זכותו להתגונן כראוי. לפיכך טוען הוא, "אין זה ערעור על מידת העונש - ידוע למבקש כי אין ערכאה זו מתערבת בכגון הא". מכאן, שהערעור הוא על ההרשעה.

מתוך עיון בתגובת המשיבה שטיעוניה מקובלים עלי, עולה, כי המבקש הורשע בעבר בעבירות מהסוג בהן הורשע בענייננו ונדון לפסילה בפועל, לפסילה על תנאי, למאסר על תנאי ולקנס. זמן קצר לאחר מכן שוב נתפס שהוא נוהג בזמן פסילה והועמד לדין במשפט נשוא ענייננו. הפעם נדון גם למאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו. אף שבערכאה הראשונה לא היה מיוצג, טען הוא לעצמו באריכות לאחר שהודיע לבית המשפט שאינו מעוניין בדחייה. בערעור בבית המשפט המחוזי היה המבקש מיוצג ולא הצביע על נימוק לפיו נגרם לו עיוות דין. עונשו אף הוקל. למבקש 30 הרשעות קודמות בתעבורה חלקן מאותו סוג. העונשים שהוטלו עליו לא הרתיעוהו.

במצב דברים זה, אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן, אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית, או אחרת, שיש לדון בה. גם לגופו של עניין אין כל סיכוי לערעור, שכן, אין בטענותיו של המבקש ממש.

הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ב1.3.00- במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.