רע"פ 1255/01 בן ציון קליין נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שנתקבלה.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בבאר-שבע בעבירות של עדות שקר והדחה בעדות, וזאת לאחר שנתגלה כי בשנת 1989 הניע עובדים בשירותו להעיד עדות-שקר בבית-המשפט במסגרת הליך של ערעור על החלטת מנהל המכס לדחות השגה על שומה שנקבעה למבקש.

בסוף שנת 1999, כעשר שנים לאחר שבוצעו העבירות, ניתן בבית-משפט השלום גזר-דין, והושתו על המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל, וכן שנה מאסר על-תנאי. ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי, שנשמע בשנת 2001, התקבל בחלקו, ועונשו הועמד על ארבעה חודשי מאסר בפועל בצירוף עונש המאסר על-תנאי. בית-המשפט המחוזי ציין, כי העיכוב בבירור משפטו של המבקש בפני בית-משפט השלום חל בשל בקשות שהגיש המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, שכאמור אנו דנים בה במחצית השנייה של שנת 2001.

ברי, כי בחלוף שנים כה רבות מעת ביצוע העבירה, ובהתחשב בסוג העבירה הנדונה, אין זה ראוי לכלוא את המבקש, גם אם מתחשבים באופיים החמור של מעשיו. לעניין זה אין נפקא מינה שהמבקש ביקש מעת לעת לדחות את המשך משפטו. האחריות לסיום המשפט בתוך זמן סביר - בכדי שאם יימצא הנאשם אשם יהיה טעם לעונש שייגזר עליו - מוטלת בראש ובראשונה על בית-המשפט הדן בעניינו. במקרה שלפנינו, כאמור, עברו שנים רבות מאז בוצע המעשה ועד שנגזר דינו של המבקש.

בנסיבות אלה, אין מקום להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, אלא ראוי היה להורות על ביצוע העונש בעבודות שירות, אם המבקש יימצא מתאים לכך.

אשר-על-כן, מתבקש הממונה על עבודות השירות להגיש בתוך 30 ימים חוות-דעת בעניינו של המבקש, ועם קבלתה נשלים את פסק-הדין מטעמנו.