רע"פ 1267/03 אבי פינקו נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום ברמלה בעבירה של העסקה שלא כדין, ונדון לשלושה חודשי מאסר בפועל, ששה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח. זאת, לאחר שבמשך מספר חודשים העסיק בביתו עובד תושב השטחים ללא היתר.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי ערעור, בגדרו ביקש כי הרשעתו תבוטל, כי ההליך יסתיים ללא הרשעה, וכי יתאפשר לו לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות. בית-המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה יש לבטל את ההרשעה, נוכח חומרת העבירה. ואולם, לעניין העונש, מצא בית-המשפט כי לאור נסיבותיו המיוחדות של המבקש, יש מקום להתערב בעונשו, והעמידו על חודש וחצי מאסר בפועל, וקנס בסך 5,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על בקשתו לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. זאת, לאור נסיבותיו האישיות, בגדרן הודאתו בכתב האישום, העובדה שהוא איש צבא קבע החתום על חוזה לשלוש שנים, ללא עבר פלילי, והיות אימו חולה במחלת הסרטן. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי אלא במקרים חריגים. לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין אין העונש שהטיל בית-המשפט המחוזי על המבקש חורג מנורמת הענישה הראויה לעבירה מן הסוג שביצע, אלא מאזן הוא נכונה בין חומרת מעשיו לבין נסיבותיו האישיות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שקבע בית-המשפט המחוזי.