פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1269/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דניאל אברמוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"פ 7255/05 מיום 30.11.2005, שניתן על-ידי
כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו-י' אלון
בשם המבקש : עו"ד יובל
נחמני
בשם המשיבה: עו"ד יהודה
ליבליין
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בבאר-שבע (ת"פ 5661/00) בגין עבירה של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה), עבירה של מרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, עבירה של ניהול ספרים כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, עבירה של השמדת מסמכים שיש להם ערך לעניין השומה, לפי סעיף 216(6) לפקודת מס הכנסה ועבירה של אי שמירת תיעוד, לפי סעיף 25 להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג-1973 וסעיף 215 לפקודת מס הכנסה.
לפי הנטען בכתב האישום, אשר תוקן מספר פעמים, המבקש מכר לאחרים חשבוניות מס פיקטיביות, אשר העידו כביכול על עבודות אותן ביצע בעבורם במסגרת עיסוקו כקבלן בנין וזאת כדי לאפשר להם להתחמק מתשלום מס הכנסה. סכומן של החשבוניות אותן מכר המבקש הסתכם בסך של 774,502. במקביל, השמיד המבקש את פנקסי החשבונות אותם מחויב היה לנהל ודיווח למשטרה כי נגנבו.
בית-משפט השלום בבאר-שבע (הנשיא מ' מכליס) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו ביום 29.5.2005 עונש של עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 50,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו-י' אלון) דחה את הערעור בקובעו, כי אין מקום להקל עם המבקש מעבר להקלה שהקל עמו בית-משפט השלום.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו, לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, אשר הוביל לכך שעל מעורבים אחרים בפרשה הוטלו עונשים קלים יותר וכן לאור נסיבותיו האישיות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואף מקל עם המבקש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לא פעם פסק בית-משפט זה, כי כאשר מדובר בביצוע עבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. לחובתו של המבקש עומדים עברו הפלילי בעבירות של זיוף וקבלת דבר במרמה. יתרה מכן, כפי שציין בית-משפט השלום, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, אשר המבקש מנסה להיתלות בו, נגרם במידה רבה בשל מעשיו שלו וניסיונותיו להתחמק מן הדין.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ו באלול תשס"ו
(19.9.2006).
ש ו פ ט