פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1273/08 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוחמד חמאמדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מחוז מרכז מיום 4.2.08 בע.פ. 1594-11-07 שניתן על-ידי כבוד השופט א'
טל – סג"נ, א' שטמר ומ' יפרח
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד מחמוד נעאמנה
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא (פ 1057/06) בגין עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש הגיע לבקר אסיר בכלא השרון ושם נתפס כשהוא מחזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 32.3857 גרם, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.3588 גרם, וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 9.2808 גרם.
ביום 31.5.2006 הרשיע בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד סגן הנשיא ח' פדר) את המבקש על יסוד הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום אחרי תיקונו.
ביום 23.1.2007 צורף לבקשת המבקש תיק נוסף – פ.א. 10167/05 בו הודה המבקש בהחזקה של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 2.3 גרם וסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 14 גרם.
ביום 10.4.2007 גזר בית המשפט השלום על המבקש שנים עשר חודשי מאסר בפועל; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת סמים מסוג פשע; ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת סמים מסוג עוון. בנוסף הפעיל בית המשפט עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו בת.פ. 4476/03, שירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו. כן הטיל בית המשפט על המבקש שישה חודשי פסילת רישיון מיום סיום ריצוי עונשו; ושנים עשר חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים. בגזר דינו התייחס בית המשפט מחד גיסא לחומרת העבירות ועברו הפלילי של המבקש, ומאידך גיסא להליך הגמילה שבו היה מצוי.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 1594-11-07).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים א' שטמר ו מ' יפרח ) דחה את הערעור, בקובעו כי בנסיבות המקרה, עונש המאסר שנגזר על המערער, שרובו הוא פרי הפעלת המאסר על תנאי, איננו חמור כלל ועיקר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו, וכי לא התחשב מספיק בנסיבותיו האישיות ובפרט בהליך הגמילה אותו הוא עובר.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. אמנם אין להקל ראש בהליך הגמילה בו החל המבקש, אלא שמולו יש להציב את חומרת העבירות בהן הורשע ואת עברו המכביד. משקלולם של כל אלו, לא מצאתי מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש. יש אך לקוות כי ימשיך בדרך הגמילה בה החל, מתוך הבנת התועלת הגלומה בה לו עצמו ולסביבתו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. עמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ה' באדר א התשס"ח
(11.2.2008).
ש ו פ ט