רע"פ 1274/10 גבריאל רזיאל נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיק. בעקבות כך דן אותו לשלושה חודשי מאסר, קנס בסך 2,000 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלונן בסך 5,000 ש"ח.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה. נקבע, כי לא נפל פגם במסקנות הערכאה הדיונית המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, וכי המבקש סירב בשלב הטיעונים לעונש לשאת בעונשו בדרך של עבודות שירות, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, תוך שהוא טוען לראשונה כי נגרם לו עיוות דין. לגרסתו, משהתברר לו כי בין השופט שדן בעניינו בבית-משפט השלום לבין מעסיקו של המתלונן שוררים יחסי ידידות, הוא ביקש מן היושב בדין לפסול את עצמו מלדון בעניינו, אולם השופט לא נעתר לכך ואף הורה לקלדנית, בהינף יד, שלא לתעד את הבקשה לפסילה בפרוטוקול. עוד נטען, כי נוכח שכר הטרחה הגבוה שדרש בא כוחו לצורך הגשתה של בקשה בסוגיה זו, הוא נמנע מלטעון אותה בנימוקי הערעור שהוגשו לבית המשפט המחוזי. לחלופין, עותר המבקש להקלה של ממש בעונשו.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. ככל שבפיו של המבקש היתה טענת פסלות כנגד המותב שישב בדין, היה עליו לוודא כי הדבר יתועד בפרוטוקול הדיון, ולחלופין, לעתור לתיקון הפרוטוקול. משהמבקש לא עשה זאת, היתה פתוחה בפניו הדרך לטעון את טענותיו כנגד הדיין בפני בית המשפט המחוזי, וגם את ההזדמנות הזו הוא החמיץ. בנסיבות אלו לא קמה עילה כלשהי לקיומו של ערעור שני, ומכאן ההחלטה לדחות את הבקשה.