רע"פ 1297/22 דניאל ממן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-ע"פ 34814-03-21 (השופטים מ' ברנט ; ש' בורנשטיין ; ו- י' טויסטר ישראלי ) מיום 9.1.2022, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת ר' גלט ) ב-ת"פ 71628-07-18 מיום 4.2.2021.

2.

כמתואר בכתב האישום, ביום 2.4.2018 נערך חיפוש על גופו של המבקש, במסגרתו נמצא כי החזיק "סכין מתקבעת" תלויה על מכנסיו, שלא כדין. על כן, יוחסה למבקש עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

3.

המבקש הורשע בעבירה שיוחסה לו, לאחר שמיעת ראיות. בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על החומרה המצויה ב"תת תרבות הסכין", והפנה למנעד הענישה הרחב הנקבע בעבירות החזקת סכין, בהתאם לנסיבות המקרה. הודגש כי בענייננו, המבקש החזיק "בסכין קומנדו" על גופו, אך לא נטען כי הנסיבות היו קשורות להתרחשות אלימה. לבסוף, בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.

4.

בגזירת עונשו של המבקש בתוך המתחם, בית המשפט שקל את עברו הפלילי הכולל שתי הרשעות, האחת משנת 2010 והשניה משנת 2014, בעבירות פציעה בנשק, גרימת חבלה חמורה, התפרצות, גניבה וקשירת קשר לפשע; "התמונה המורכבת" העולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו, לפיה המבקש ניהל אורח חיים שולי ועברייני ואינו בשל לטיפול שיקומי; וכן התנגדות המשטרה כי ירצה עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, על רקע "מעורבות עבריינית" של המבקש.

בית משפט השלום קבע כי בנסיבות המקרה דנן ובהעדר הרשעות במהלך 6 השנים האחרונות, יש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, על מנת

"שלא לגדוע" את ניסיון המבקש לקבע את חייו במסלול נורמטיבי.

משכך, הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות; 7 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת החזקת סכין, למשך 3 שנים; וכן תשלום קנס בסך 1,800 ש"ח, או 5 ימי מאסר תמורתו.

5.

ערעור המבקש על גזר דינו נדחה בפסק דינו של בית משפט המחוזי.

תחילה, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש כי היה על בית משפט קמא לערוך תסקיר נוסף בעניינו, תוך שציין כי המבקש לא התייצב בשירות המבחן על מנת לבצע בדיקות שתן, משלטענתו היה בחו"ל במועד זה – אך לא יידע את שירות המבחן על כך, ולמעשה ניתק עמו קשר. משכך, ובהתאם למתואר בתסקיר שהוגש לבית משפט השלום, בדין נדחתה בקשתו.

עוד נקבע, כי מכלול הנימוקים בעניינו של המבקש, ובכלל זאת תסקיר שירות המבחן והמלצותיו; עברו הפלילי; דחיית טענתו כי "שכח" את הסכין ברכבו משהייתה תלויה למעשה על מכנסיו; והעדר אופק שיקומי – מובילים לכלל מסקנה כי העונש שהושת עליו ראוי והולם את נסיבותיו, ומשכך יש לדחות את הערעור.

6.

מכאן הבקשה שלפניי.

7.

המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה עת דחה את בקשתו לעריכת תסקיר נוסף בעניינו, וכי לא ניתן לו יומו בבית משפט לבחון הליכי שיקום – וזאת אך בשל אי התייצבותו למפגש עם שירות המבחן.

עוד טען כי מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו חמור יתר על המידה מהענישה הנוהגת במקרים דומים; כי היה על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות ולהשית עליו עונש קל יותר; וכי עברו הפלילי אינו חמור, משחלפו "שנים רבות" בהן לא הורשע בפלילים.

8.

דין הבקשה להידחות.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, החורגים מעניינו הפרטי של המבקש ומעוררים סוגיה עקרונית רחבת היקף, או כאשר נגרם למבקש אי צדק קיצוני או עיוות דין. זאת ועוד, רשות ערעור על חומרת העונש תינתן רק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 8759/21 קסלר נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (23.12.2021)).

10.

הבקשה שלפני אינה עומדת באמות המידה האמורות, שכן היא נטועה היטב בדל"ת אמות עניינו הפרטני של המבקש, ואף אינה מעלה חשש לעיוות דין. אף העונש שהושת על המבקש אינו חורג כלל ממדיניות הענישה הנוהגת. די בכך כדי לדחותה.

יודגש, כי המבקש הורשע בהחזקת סכין שאורכה למעלה מ-15 ס"מ, כשלחובתו שתי הרשעות, אחת מהן בדקירת אדם במהלך תגרה. גם לאחר המלצתו השלילית של שירות המבחן, וחרף התנגדות גורמי המשטרה כי ירצה מאסר בדרך של עבודות שירות – קבע בית משפט השלום כי עונשו ירוצה בדרך זו. על כן, בנסיבות העניין אין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור, קל וחומר במסגרת "גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה נדחית.