רע"פ 1316/07 ארבלה לוי נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום אשר הוגש נגד המבקשת לבית-משפט השלום בראשון-לציון, מתוארת מסכת עובדתית שתחילתה בהגעתם של שוטרים לביתה, כדי לעצור את בנה, וסופה בהתנהגות שלוחת רסן שלה כלפי השוטרים. התנהגות זו כללה, על-פי הנטען, הטחת עלבונות ואיומים, וכן זריקת חפצים לעברם. בגין כל אלה יוחסו למבקשת עבירות של העלבת עובד ציבור, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר ואיומים, עבירות לפי סעיפים 288, 275, 273 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקשת כפרה בעובדות שיוחסו לה, ואף טענה כי היא הותקפה על-ידי השוטרים. בית-המשפט דחה גרסה זו, וביכר על פניה את גרסתם של עדי התביעה, תוך שקבע כי עדותה של המבקשת לא היתה אמינה, לקתה בהפרזה עד כדי היותה פרי הדמיון. בעקבות זאת, הורשעה המבקשת בעבירות אשר יוחסו לה, ונגזרו לה ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי, והיא חויבה לחתום על התחייבות בסך 2000 ש"ח להימנע מביצוען של עבירות דומות . בית-המשפט ציין, כי במסגרת שיקוליו לעניין העונש נבחנו, בין היתר, חומרת המעשים, נסיבותיה האישיות של המבקשת, והרשעות קודמות העומדות לחובתה ובהן הרשעות בעבירות שבוצעו כלפי עובדי ציבור.

2 .

כנגד הרשעתה ערערה המבקשת לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וערעורה נדחה. באשר לגזר-הדין נקבע, כי ניתן משקל ראוי לכלל השיקולים הרלוונטיים, וכי אין בעונש שהוטל עליה חומרה כלשהי.

3 . עתה עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בגדר בקשתה היא שבה ומעלה טענות כנגד ממצאי המהימנות של הערכאה הראשונה. בנוסף, מלינה היא על העונש אשר הושת עליה, וטוענת כי בית-המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות ולזמן הרב שחלף מאז מועד ביצוען של העבירות.

4.

דין הבקשה להידחות. המבקשת לא הוכיחה כי עומדת לה עילה לקבלת רשות לערער. רשות זו יוחדה למקרים חריגים בהם מתעוררות שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, העשויות להשליך על עניינם של מתדיינים נוספים. עניינה של המבקשת אינו נמנה על אלה, באשר רובו ככולו מכוון כנגד ממצאי מהימנות בהם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב, מקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. באשר לעונש, כידוע חומרתו אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לקבלת רשות לערער, למעט מקרים חריגים. לא מצאתי כי עניינה של המבקשת נמנה על חריגים אלה, במיוחד נוכח העובדה כי אין זו הרשעתה הראשונה בעבירות כנגד עובדי ציבור.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.