רע"פ 1329/08 יואל שזר נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה (פ 1731/05), בגין שתי עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון למעשים מגונים, לפי סעיפים 348(א), 345(א)(2) ו-25 לחוק העונשין; ושתי עבירות של הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) על פי החלופות (3),(4),(5) ו-6(ב) אשר בסעיף 3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

לפי הנטען בכתב האישום המבקש רופא מומחה בתחום האורתופדיה שימש במועדים הרלוונטיים לכתב האישום סגן מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים "הגליל המערבי" בנהריה, וכן עבד כאורתופד מומחה בסניף נהריה של קופת חולים "מכבי". לפי הנטען בכתב האישום בין השנים 2000-2003 במסגרת עבודתו בקופת החולים, עשה המבקש מעשים מגונים בשתי מטופלות שהגיעו לבדיקה אורתופדית בקופת החולים, וכן בשתי תחקירניות של תוכנית התחקירים "כולבוטק" אשר הגיעו לבדיקה אצל המבקש כאשר הן נחזות להיות מטופלות, וזאת על מנת לחקור את תלונותיהן של המטופלות. המעשים המגונים כללו נגיעות, לחיצות ומישוש שדיהן ופטמותיהן של המתלוננות, במהלך ביקוריהן אצל המבקש, אשר נעשו כולם בתואנה של בדיקה רפואית לגיטימית.

בתאריך 25.4.2007 הרשיע בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגנית הנשיא השופטת ר' חוזה ) את המבקש "בעבירות של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ריבוי מעשים ב-4 אירועים נפרדים) כמיוחס לו באישומים 1, 2, 3, ו-4 שבכתב האישום ובעבירות של הטרדה מינית, עבירה לפי סעיף 5(א) ע"פ חלופות (3) (4) (5) ו- (6)(ב) שבסעיף 3(א) לחוק מניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (בשני אירועים נפרדים) כמיוחס לו באישומים 1 ו-3". כפי שניתן לראות בית משפט השלום הרשיע את המבקש בחלק מן המקרים בעבירות שונות מאלו שצוינו בכתב האישום, וזאת על אף שציין כי ההרשעה היא לפי

המיוחס למבקש באישומים, כך בית המשפט לא הרשיע את המבקש בעבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, וכן הרשיע את המבקש באישומים השלישי והרביעי בכתב האישום בעבירה של מעשים מגונים לפי 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2), במקום בעבירה של ניסיון למעשים מגונים לפי 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) ו-25 לחוק העונשין. ביום 23.9.2007 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 36 חודשים מיום שחרורו אחת העבירות על פי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין; קנס בסך של 10,000 ש"ח; תשלום פיצוי לכל אחת מארבע המתלוננות בסך 6,000 ש"ח.

על פסק הדין הנ"ל ערערו הן המבקש והן המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2611/07,2648/07). המבקש ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש שהוטל על המבקש.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ר' שפירא , ע' גרשון , ו צ' קינן ) דחה את שני הערעורים, בית המשפט קבע כי יש לתקן טעות שנפלה בהכרעת הדין של בית משפט השלום, ולהרשיע את המבקש גם בעבירה לפי סעיף 348(ג), בית המשפט קבע כי אי הרשעתו של המבקש בעבירה לפי 348(ג) נבע מטעות של הערכאה הראשונה, מאחר שביצוע העבירה עולה מהראיות ומהממצאים שכפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום. מאותן סיבות קבע בית המשפט כי יש לתקן את הרשעתו של המבקש בעבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) בנוגע לאישומים השלישי והרביעי לכתב האישום, ולשנות את ההרשעה להרשעה בעבירות של ניסיון למעשים מגונים לפי 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) ו-25 לחוק העונשין. לעניין ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את שני הערעורים על גזר הדין. בית המשפט קבע כי בגזר דינו שקל בית משפט השלום את כל השיקולים הרלוונטיים והתחשב בנסיבותיו של המבקש, ובחומרת המעשים שבהם הורשע.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענת באת כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהחליט לא להתערב בהחלטתו של בית המשפט השלום ולקבל את הקלטת שצולמה על ידי תחקירניות כלבוטק כראיה קבילה, לטענתה מדובר בקלטת לא מקורית וערוכה, שאינה משקפת את כל הדברים שנאמרו בזמן ההקלטה, וכי היה על המשיבה להציג את הקלטת המקורית בפני בית המשפט, וראיה משנית בנושא זה היא פסולה. לעניין העונש טוענת באת כוח המבקש כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לחלוף הזמן, ולנסיבותיו האישיות של המבקש.

מנגד, טוען בא כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. המבקש אינו מעלה טענה מהותית החורגת מהקשרו של התיק הקונקרטי ואין בבקשתו דבר המצדיק דיון בערכאה שלישית. לטענתו, אף לגופו של עניין אין להיעתר לבקשת המבקש, שכן בית המשפט התייחס מיוזמתו לעניין הקלטת וקבע מפורשות שגם ללא הקלטת קביעת המהימנות והרשעת המבקש עומדת בעינה. עוד טוען בא כוח המשיבה כי בית המשפט השתמש בקלטת כראיה אך לגבי אותם מימדים שהמבקש עצמו אישר שהקלטת מייצגת נכונה, וכי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין התוכן המהותי של הקלטת ומוסכם כי המבקש נגע ומישש את שדיהן של המתלוננות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכה הדיונית ומבוססים על קביעות ביחס למהימנות העדים (ראו רע"פ 6084/02 סטניסלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.2006 )). רק מקרים חריגים בלבד, בהם קביעותיה של הערכאה הדיונית הינן מוטעות או בלתי סבירות, יצדיקו את התערבותה של ערכאת הערעור. המקרה שבפני אינו אחד מאותם מקרים חריגים. בענייננו, התבסס בית משפט השלום בהכרעת דינו על התרשמותו החיובית מעדותן של המתלוננות וקבע כי מדובר בעדויות מהימנות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס היטב ולא מצאתי מקום להתערב בו.

גם טענותיו של המבקש לגבי קבילות הקלטת דינן להדחות. בית משפט השלום הביא בחשבון את העובדה כי הקלטת ערוכה, לעניין משקלה כראיה, וקבע כי הקלטת משקפת נאמנה רק את המהלכים והנגיעות של המבקש בשדיים של המתלוננות, וכי אין הקלטת משקפת את המפגש בין המבקש למתלוננות מתחילתו ועד סופו. בית המשפט קבע כי יש בקלטת כדי לשמש ראיה בכל המתייחס לצורה ולאופן בו נגע המבקש במתלוננות. עוד קבע בית המשפט כי עדויות התחקירניות עומדות בפני עצמן, גם אלמלא הייתה מוגשת לבית המשפט הקלטת, והקלטת מהווה רק תוספת ראייתית.

לעניין טענות המבקש לעניין העונש, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). נסיבות כאלה אינן מתקיימות בעניינו ומסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בית משפט השלום בבואו לגזור את דינו של המבקש התייחס לכל הנתונים הרלוונטים בעניינו. הכוללים את חלוף הזמן, נסיבותיו האישיות, הפגיעה ביכולתו לעסוק ברפואה ואת חומרת המעשים שביצע, תוך ניצול מעמדו כרופא. העונש שהוטל על המבקש הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים. גם עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 31.8.2008 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.