פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1347/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מוחמד אלעסאם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום
8.2.06, בתיק ע"פ 72181/04, שניתן על ידי סגן הנשיא השופטת ד' ברלינר
והשופטים: ז' המר וי' שיצר, ובקשה לעיכוב ביצוע העונש
בשם המבקש: עו"ד יוסף
סמארה
החלטה
1.המבקש הועמד לדין בפני בית משפט השלום בפתח-תקווה באשמת ביצועה של עבירת הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1), לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, לאחר שביום 16.1.03 הוא נמצא מסיע חמישה תושבי האזור ששהו בישראל שלא כדין. המבקש ביקש לצרף שני תיקים נוספים שבעובדותיהם הודה, ולפיהן הוא הסיע בתאריך 23.7.03 שני תושבי שטחים, ובתאריך 23.8.04 שמונה תושבי שטחים ששהו בישראל שלא כחוק. בגין כל אלה נגזרו למבקש 12 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח, והוא נפסל בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנה וכן 6 חודשים על-תנאי.
2.כנגד גזר הדין, שניתן ביום ב' בטבת תשס"ה (14.12.04), הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. אותה עת יוצג המבקש על ידי עו"ד ג' אבנון, שביקש ובית המשפט נעתר לו, לעכב את ביצוע העונש, תוך הוראה לקבוע את שמיעת הערעור בהקדם. בפועל, חלפה למעלה משנה עד שהגיע המועד לשמיעת הערעור (8.1.06), אולם הדיון נדחה משנטען כי המבקש לוקה בבריאותו. ביום 25.1.06 שבו הצדדים והתייצבו בבית המשפט, ואז התברר כי ערב הדיון (24.1.06) שכר המבקש את שירותיו של עו"ד י' סמארה לייצגו. במצב זה נאלץ היה בית המשפט לשוב ולדחות את הדיון, אולם במועד הנדחה, 5.2.06, שב המבקש והתייצב ללא הפרקליט ששכר, וטען כי זה האחרון נפל למשכב. וכאן המקום להדגיש כי עו"ד סמארה לא טרח לבקש את רשות בית המשפט להיעדרותו, אף שתעודת המחלה שהציג היא מיום 4.2.06. כך או אחרת, בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו מאותו יום, כי על המבקש להתייצב במועד הנדחה (8.2.06), והוסיף: "אם לא יתייצב עו"ד סמארה לאותו תאריך, יישמע הדיון כאשר המערער לא מיוצג".
בתאריך 8.2.06 שב המערער והתייצב בגפו, וביקש לדחות את הדיון בטענה כי בא-כוחו רתוק עדיין למיטתו. בית המשפט לא נעתר לבקשה זו, ולאחר שעיין בנימוקי הערעור שבכתב והאזין לטעוני הצדדים על-פה, החליט לדחות את הערעור.
3.בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, אולם לא מצאתי כי הוכחה עילה לכך. אדרבא, מאז הוגש הערעור ועד אשר הגיע מועד שמיעתו, חלפה כשנה, וזהו פרק זמן ארוך בו יכול היה המבקש לשכור את שרותיו של פרקליט אשר היה חייב להתאים את עצמו ללוח הזמנים שקבע בית המשפט. במקום לנהוג כך בחר המבקש לפנות לעו"ד סמארה רק ביום 24.1.2006, ואם בכך לא די, הנה מתברר כי אף שבית המשפט התריע באוזניו כי במועד הנדחה יישמע הערעור לגופו, חזר המבקש והתייצב בגפו, ומה לו כי ילין עתה?
העולה מהאמור הוא שבטענה בדבר קיפוח זכויות מהותיות של המבקש לא מצאתי ממש. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי גם בטרוניית המבקש כנגד חומרת העונש לא מצאתי עילה ליתן לו רשות לערער. בעונש שהושת עליו אין חומרה כלשהי לאור העבירות אותן חזר וביצע, נהפוך הוא, נראה כי המבקש אינו נתון למוראו של הדין, ומכאן נבע הצורך להורות על כליאתו.
הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ו
(14.2.2006).
ש
ו פ ט