רע"פ 1393/08 אליעזר זיית נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 7192/04) בגין עבירה של שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק ולהשתמט ממס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975 (להלן: חוק מע"מ ), עבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שיש לנהל, לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק מע"מ, עבירה של החזקת טובין שמכירתם ורכישתם לא נרשמה בפנקסי החשבונות כפי שנקבע, לפי סעיף 117(א)(11) לחוק המע"מ, עבירה של אי רישום תקבול שהיה חייב ברישום על פי ההוראות, לפי סעיף 117(א)(12) לחוק מע"מ, ו-26 עבירות של אי הגשת דו"ח שיש להגישו לפי החוק והתקנות, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ.

על פי המתואר בכתב אישום, המבקש היה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הבעלים של עסק משפחתי לממכר פלאפל בעיר תל-אביב, הרשום כ"עוסק מורשה" כהגדרת חוק מע"מ. שניים מאחיו, שהיו שני הנאשמים הנוספים בכתב האישום, הוגדרו כעובדים ומנהלים פעילים בעסק ופקידים אחראיים בו. המבקש ושני אחיו היו חייבים בניהול פנקסים ורשומות ובהגשת דו"חות לפי חוק מע"מ. אולם, ביקורת שנערכה בעסק העלתה כי בתקופה שבין מאי 1999 ואוגוסט 2003 לא ניהלו המבקש ואחיו פנקסי חשבונות ורשומות אחרות, ספר תקבולים ותשלומים, ספר כניסת טובין, סרט קופה רושמת, שוברי קבלה, חשבוניות, רשימת יתרות ללקוחות וספקים ורשימת מלאי ותיק תיעוד חוץ. עוד נטען כי הם לא הגישו דו"חות תקופתיים למע"מ ולא שילמו את המס המגיע מהם.

ביום 13.9.2006 הרשיע בית משפט השלום את המבקש (כבוד השופטת ד' שריזלי ) בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי בכל התקופה הרלוונטית התנהל העסק על דרך המזומנים, לא נוהלו בו פנקסי חשבונות כמתחייב בחוק, לא נרשמו בו תקבולים מלקוחות, לא נרשמו רכישות, לא היה דיווח של העסק למע"מ ולא שולם מס. אף המבקש לא הכחיש את העובדות האלו. באשר לטענתו של המבקש כי ראוי לסייג את אחריותו נוכח העובדה כי לא ניהל את העסק בפועל בתקופה הרלוונטית לאור מצבו הרפואי, בית המשפט דחה את הטענה כבלתי אמינה וקבע כי המבקש אחראי למחדלים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. יוער כי בית המשפט בחר לזכות את שני אחיו של המבקש מחמת הספק.

ביום 13.11.2006, לאחר שמיעת הטיעונים לענין העונש מפי הצדדים, בית המשפט בחר שלא למצות את הדין עם המבקש למרות חומרת העבירות שבהן הורשע, זאת לאור נסיבותיו האישיות לרבות גילו, מצבו הרפואי הקשה, ומצבו הכלכלי. על כן, גזר בית המשפט עליו מאסר בפועל למשך 10 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות שהורשע בהן וקנס כספי בסך 30,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 72331/06). המשיבה מצידה הגישה ערעור שכנגד (ע"פ 72340/06) כנגד קלות העונש.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא השופטים ד' ברלינר ו ז' המר והשופטת ת' שפירא ) דחה בפסק דינו החלקי מיום 26.11.2007 את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, לאחר שהמבקש הסכים לחזור בו מערעורו נוכח המלצת בית המשפט. יחד עם זאת, נוכח מצבו הרפואי של המבקש, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מבחן לענין העונש ותסקיר כזה אכן הוגש.

ביום 27.1.2008 דחה בית המשפט אף את הערעור על גזר הדין בקובעו כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום לענין חלקו של המבקש בביצוע העבירות. באשר למצבו הרפואי של המבקש, נקבע כי בית משפט השלום התחשב כראוי בנתון זה וכי שרות בתי הסוהר ערוך גם לקליטתם של אנשים הסובלים ממחלות שונות, תוסיף לכך את העובדה כי תסקיר שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש. יוער כי הערעור שכנגד של המשיבה נדחה אף הוא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה עותר המבקש בשנית להקלה בעונש שהוטל עליו זאת, בין השאר, לאור מצבו הרפואי הקשה ולאור העובדה כי חלקו בעבירות היה שולי יחסית לחלקם של האחים שלו. עוד מבקש הוא כי נורה על הזמנה חוזרת של תסקיר שירות מבחן.

מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי והן מהטעם כי לגופו של ענין מ דובר

בעבריין שבמשך שנים הפגין חוסר מעצורים וזלזול בחוק באופן בו ניהל את העסק שלו, ואשר טרם הסיר את מחדליו. עוד מוסיפה המשיבה כי העונש שהוטל עליו אינו חמור בנסיבות המקרה וכי מצבו הרפואי נלקח בחשבון לקולא בערכאות הקודמות ואין מקום לתת לו דגש נוסף.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. מ דובר בעבירות חמורות אותן ביצע המבקש. בקשתו נשקלה על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות מצבו הרפואי אשר הוא מדגיש בבקשה זו. באשר לתסקיר המבחן יוער כי המבקש לא הצביע על שינוי בנסיבותיו אשר מצריך עריכת תסקיר חדש, נוכח העובדה כי התסקיר האחרון בעניינו הוגש לא מזמן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 12.2.2008 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 20.7.2008, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.