רע"פ 1407/20 בוריס קפלן נ. ולרי דוידוב

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה א' ביתן והשופטים ג' שלו ו ג' דניאל ) בעק"פ 40757-07-19 מיום 1.1.2020, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על זיכוי המשיב בפסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (השופט הבכיר ח' נחמיאס ) בק"פ 24285-09-16 מיום 16.5.2019 (שנימוקיו ניתנו בתאריך 22.5.2019).

2.

המבקש הגיש קובלנה פלילית נגד המשיב, המייחסת לו עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין ).

בקובלנה נטען כי ביום 12.2.2015 סמוך לשעה 16:30 ביקר המבקש את אימו ב"בית אבות" שבו הייתה מטופלת. משהבחין כי המשיב, שעבד במוסד, "צובע קיר" בחדרה של אימו בזמן הקבוע למנוחתה, ניסה להוציא את מיטתה מהחדר.

בעוד המבקש מושך את המיטה אל הפרוזדור, דחף המשיב את המיטה לכיוון דופן דלת הכניסה לחדר, והמבקש "קיבל" מכה בבטנו מהמיטה ומכה בגבו מדופן הדלת. מייד לאחר מכן דחף המשיב בשנית את המיטה והמבקש "קיבל" מכה נוספת בבטנו.

כתוצאה מכך חש המבקש "בחילה" וכאבים בגבו ובבטנו.

3.

לאחר שמיעת ראיות זיכה בית משפט השלום מחמת הספק את המשיב מהעבירה המיוחסת לו.

בית המשפט התרשם כי המשיב ועובדת נוספת במוסד שנכחה באירוע ושימשה עדת ההגנה, מהימנים וקיבל את גרסתם. לפיה, המבקש והמשיב אומנם דחפו את המיטה האחד לכיוון האחר, אך המבקש לא קיבל מכה מהמיטה.

מנגד, קבע בית המשפט כי המבקש לא הותיר רושם אמין; כי השתהה במשך כשנה וחצי ממועד האירוע ועד להגשת הקובלנה בלי שסיפק טעם הולם לכך; וכי טענותיו אינן נסמכות על ממצאים אובייקטיביים מתוך המסמכים הרפואיים שהגיש.

בית המשפט הוסיף וקבע כי סרטון שהוגש מטעם המבקש אינו מספיק להרשעת המשיב, שכן "כל מה שנחזה בו איננו יותר מאשר ריב בין הצדדים על המיטה"; ואף אם המשיב נראה בסרטון דוחף את המיטה – לא ניתן לקבוע שזו אכן פגעה במבקש, שבכך תקף אותו המשיב "בכוונת תוקף", או שנגרמו למבקש כאבים בשל כך.

נוכח האמור לעיל ולאחר שעמד על פסיקת בית משפט זה בעניין טיבו של הספק הסביר, קבע בית משפט השלום כי קיים ספק סביר באשר לאשמתו של המשיב.

לסיום, נקבע כי אף אילו נתקבלה גרסת המבקש, הרי שהמקרה דנן חוסה תחת סייג "זוטי דברים", הקבוע בסעיף 34יז לחוק העונשין, והמשיב אינו נושא כלל באחריות פלילית בשל התנהגותו בנסיבות העניין.

4.

ערעור המבקש על הכרעת הדין נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שבחן בעצמו את חומר הראיות, לרבות הסרטון האמור, לא מצא בית המשפט המחוזי טעם כלשהו לסטות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום, בפרט בהיותן מבוססות על התרשמותו הישירה מהעדים שהופיעו לפניו.

יתר על כן, נקבע כי המקרה דנן אכן נופל תחת הסייג של "זוטי דברים" ודינו להידחות אף מטעם זה, שכן:

"האירוע התרחש לפני למעשה [למעלה – י' א' ] משלוש שנים; הקובלנה הוגשה רק כשנה וחצי לאחר האירוע; התנהגות המערער במהלך האירוע תרמה להתפתחות הדברים; תוצאת הפגיעה הנטענת במערער היא מינורית; ואין עוד קשר בין המערער למשיב ולבית האבות, לאחר שאמו של המערער נפטרה".

המבקש ממאן להשלים עם תוצאת פסק הדין, ומכאן הבקשה שלפניי.

5.

המבקש שב על טענותיו שנדונו ונדחו בערכאות קודמות, ובפרט טוען כי לא נתעורר ספק סביר בדבר אשמתו של המשיב, וכי עניינו אינו נופל תחת סייג "זוטי דברים" לפי אמות המידה הקבועות בחוק העונשין.

לטענת המבקש, בקשתו מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות כבדות משקל ובעלות השלכה רחבה הנוגעות לפרשנות מושג "הספק הסביר" וסייג "זוטי דברים" במשפט הפלילי, ומשכך מצדיקות מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

6.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש שנגרם לו עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני.

עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים אלו.

7.

חרף ניסיון המבקש לעטות כסות עקרונית על טענותיו, הרי שאלה נטועות היטב בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטי ומופנות נגד אופן יישום הדין הרווח באשר לרף "הספק הסביר" ולתחולת סייג "זוטי דברים" בנסיבות המקרה דנן (בעניין הספק הסביר ראו לאחרונה ע"פ 229/19 מדינת ישראל נ' פלוני (30.12.2019)).

זאת ועוד, עיקר טענות המבקש מופנות נגד ממצאי עובדה ומהימנות שהתקבלו על שתי הערכאות שדנו בעניינו, ואין דרכה של ערכאת הערעור – וקל וחומר ערכאת הערעור ב"גלגול שלישי" – להתערב בהם (ראו למשל רע"פ 5916/18 אבו חיארה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים , פסקה 15 (27.8.2018)).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.