החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 1414/06בסאם אגבריה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
מיסים · עבירות מס ערך מוסף וענישהבקשת רשות ערעור על חומרת העונש בבית המשפט העליון

המבקש הורשע בעבירות מע"מ ונגזר עליו מאסר וקנס, וערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור על חומרת העונש, בהעירו כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק רשות ערעור אלא במקרים חריגים. הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחתה אף היא.

העובדות

המבקש, שכיהן כמנהל פעיל בחברה קבלנית, הורשע על פי הודאתו בעבירות של אי הגשת דוחות מע"מ תקופתיים, הגשת דוחות ללא תשלום ומסירת ידיעות לא נכונות. בית המשפט השלום גזר עליו שבעה חודשי מאסר וקנס, וערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. המבקש ביקש רשות לערער על חומרת העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להעניק רשות ערעור על חומרת עונש של מאסר ששנגזר בגין עבירות מס ערך מוסף?

הלכות

  1. 1

    אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים

    ״כידוע, הלכה כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, זולת מקרים חריגים״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • חומרת העונש
  • מס ערך מוסף
  • מאסר
  • קנס

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

1414/06 - א'

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

בסאם אגבריה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 26.1.06,

בתיק ע"פ 662/05, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט ש' ברלינר והשופטים:

י' גריל,

א' שיף

ובקשה לעיכוב ביצוע העונש

בשם המבקש: עו"ד פיאד

אגבריה

החלטה

1.בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בחדרה נטען, כי חברה קבלנית, "בטה אומגה בניין ופיתוח בע"מ" (להלן:"החברה") והמבקש, אשר שימש בין השנים 2001-2002 כמנהלה הפעיל, נמנעו מלהגיש תשעה דו"חות מס ערך מוסף תקופתיים. עוד נטען, כי החברה והמבקש הגישו שניים-עשר דו"חות מס ערך מוסף ללא התשלום הנובע מהם, ואף מסרו בדו"חות אלה ידיעות לא נכונות ובלתי מדויקות. נוכח כך, יוחסו לחברה ולמבקש שורת עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ולפי תקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

2.החברה והמבקש הודו במיוחס להם, והורשעו בתשע עבירות לפי סעיפים 117(א)(6) ו-67(א) בצירוף תקנה 20 לתקנות, ובשתיים-עשרה עבירות לפי סעיפים 118 ו-88(א) לחוק בצירוף תקנה 23(ב)(1) לתקנות. המבקש אף הורשע בשתי עבירות לפי סעיף 119 לחוק. בעקבות הרשעתם, נגזר לחברה קנס בסך 10,000 ש"ח, בעוד שעל המבקש הושתו שבעה חודשי מאסר, חמישה חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 50,000 ש"ח.

3.המבקש ערער על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בחיפה, שם טען כי לאחר מתן גזר-הדין הוא פנה לשלטונות מע"מ במטרה להגיע עימם להסדר, ואף העביר להם סכומי כסף ניכרים. בנוסף, טען המבקש, כי כל דו"חות המע"מ הוגשו על-ידו עובר להגשת כתב-האישום, וכי המס המתחייב מהם לא שולם עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה.

4.ערעורו של המבקש נדחה. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל וא' שיף), מצא כי בית-משפט השלום שקל את כל השיקולים הרלוונטיים בבואו לגזור את עונשו של המבקש, לרבות עברו הנקי והמצוקה הכלכלית אליה נקלע. מנגד, עמד בית-המשפט על חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש, ועל העובדה שהן בוצעו על-ידו לאורך תקופה ממושכת.

5.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לשוב ולערער על חומרת העונש, בהתבסס על הטענות אשר שימשו אותו בערעורו בפני בית משפט קמא, ועל הטענה כי העונש חורג מרמת הענישה המקובלת. לבקשה זו אין בידי להיעתר. כידוע, הלכה כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, זולת מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה ; רע"פ 1174/97 רפאלי נ'

מדינת ישראל ; רע"פ 6169/05 מטר חסן נ' מדינת

ישראל ; רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל ; רע"פ 7250/05 משה

גרזדה נ' מדינת ישראל ). למעלה מן הדרוש אוסיף, כי העונש שנגזר למבקש אינו מגלם חומרה כלשהי, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

ניתנה היום, י"ח בשבט תשס"ו

(16.2.2006).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (6 תיקים)

הלכות

  1. 1אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים