רע"פ 1436/12בסאם תראוה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים אפעל-גבאי, פרקש וכרמל) מיום 10.1.12 בתיק עפ"ת 7971-09-11, בגדרה נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן הנשיא ריבלין) מיום 6.6.11 בתיק ת"ד 2213/09. הבקשה הוגשה ביום חמישי 16.2.12 ואילו התייצבותו של המבקש למאסר נקבעה ליום ראשון 19.2.12, ועל כן עוד באותו יום ניתנה החלטה מבלי נימוקים; להלן יובאו הנימוקים. הפרשה העצובה עניינה גרימת מוות ברשלנות.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש, יליד 1976, הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ושיבוש מהלכי משפט. לפי המתואר בכתב האישום, בעת שנסע המבקש ברכבו ביום בו ירד גשם קל, פגע בהולכת רגל ילידת 1933 (להלן המנוחה ) שעה שחצתה את הכביש באלכסון; כתוצאה מן הפגיעה הועפה המנוחה באויר, אולם נותרה בהכרה. המבקש עצר את רכבו, אולם מסר לשוטרת הסיור שהגיעה לזירה כי המנוחה החליקה מהמדרכה לכביש וכי הוא עצמו לא פגע בה עם רכבו; לאחר מכן שוחרר המבקש לדרכו. מתנדב מגן דוד אדום שהגיע לזירה לא ידע שמדובר בפגיעה של רכב נוסע בהולכת רגל, ועל כן החליט לפנותה לבית חולים אשר אינו מתמחה בפגיעות רב מערכתיות כזו שנגרמה למנוחה, כך התברר בדיעבד, כתוצאה מהתאונה. בבית החולים התגלה כי המנוחה סובלת משברים רבים, חלה הידרדרות במצבה, וזמן קצר לאחר שהתאשפזה – כשעתיים לאחר הפגיעה עצמה – נפטרה.

ג.

לעניין עבירת שיבוש הליכי משפט, נסמכה הכרעת הדין בעיקר על השינוי שחל בגרסתו של המבקש, אשר מסר בהודעתו הראשונה כי המנוחה החליקה מהמדרכה ואילו לבסוף הודה כי עשה כן מתוך פחד ובלבול, ולמעשה פגע בה במכוניתו. נקבע לעניין זה, כי בכך שעזב המבקש את זירת האירוע במכוניתו שיבש את חקירת האירוע, ועל כן הורשע בעבירה של שיבוש הליכי משפט (ע' 13-11 להכרעת הדין). אשר לגרימת המוות ברשלנות, נסמכה הכרעת הדין בעיקר על עדותו של הבוחן המשטרתי, ועל המסמכים והשחזור שערך. כפי שעלה מכל אלה, בהינתן שדה הראיה שהיה למבקש בעת האירוע ומקדם החיכוך שהוערך על-ידי הבוחן, יכול היה המבקש לבלום טרם הפגיעה במנוחה. כך גם עלה מהודעתו של המבקש במשטרה, בה ציין כי הבחין במנוחה ממרחק, צפר לה כמה פעמים וסטה שמאלה, מבלי שבלם בלימת חירום (ע' 5), ומעדותו בה ציין כי הבחין במנוחה עוד כשהייתה על המדרכה ורצתה לרדת לכביש (ע' 11); גם הנוסע שישב לצד הנהג ציין, כי המבקש לא בלם בלימת חירום (ע' 6). כן קבע בית המשפט, כי עדויות עוברי האורח שצפו במתרחש תואמות את ממצאי השחזור לעניין המרחק שהספיקה המנוחה לעבור טרם הפגיעה (ע' 15). בית המשפט דחה את טענות המבקש לפיהן מקדם החיכוך היה נמוך יותר בעת התאונה וכי הקצב בו הלכה המנוחה היה איטי יותר, ועל כן לא ניתן למנוע את התאונה.

ד.

על המבקש הושת עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי, פסילה מנהיגה למשך 8 שנים ופיצוי למשפחת המתלוננת בגובה 7,000 ₪. בגזר דינו נתן בית המשפט דעתו לנסיבות החריגות לחומרה של המקרה, נוכח שיבוש הליכי משפט על-ידי המבקש בנוסף לגרימת המוות ברשלנות. כן נתן בית המשפט דעתו לעברו התעבורתי של המבקש, הכולל 36 עבירות תעבורה, ולמגמת הפסיקה לבכר את שיקולי הגמול על פני השיקולים האינדיבידואליים בעבירת גרימת מוות ברשלנות כתוצאה מתאונת דרכים.

ה.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בין היתר, דחה בית המשפט את טענות המבקש הנוגעות לאופן השחזור ולנתונים שביקש להציב חלף הנתונים שהביא בוחן התנועה. נקבע לעניין זה, כי הבוחן נסמך בהערכותיו על נתונים המיטיבים עם המבקש – למשל, מקדם חיכוך לכביש של 0.3 המתאים לכביש מאוד חלק, אף שביום השחזור (בו לא ירד גשם) נמצא מקדם הגבוה מ-0.55; בית המשפט לתעבורה העדיף את ממצאיו על אלה של המומחה מטעם המבקש, והדבר - כך נקבע - לא הצדיק את התערבות ערכאת הערעור. לעניין גזר הדין נקבע, כי בהינתן חומרת המעשים אין העונש חורג לחומרה, וזאת גם בהתחשבות בנסיבותיו האישיות של המבקש, בהיותו אב לשמונה.

הבקשה

ו.

נטען

בין היתר , כי שגה בית המשפט בהסתמכו על השחזור אותו ערך בוחן התנועה בתנאים השונים באופן מהותי מאלה ששררו ביום התאונה, שכן התאונה התרחשה ביום גשום בו היה הכביש חלק, ואילו השחזור נערך ביום שמשי. עוד נטען, כי הערכים השונים אותם לקח הבוחן בחשבון - מקדם החיכוך, מהירות הליכתה של המנוחה והמרחק אותו הספיקה לעבור עד הפגיעה - הובאו על בסיס הערכה בלבד ולא באופן מדוייק, ועל סמך אלה, כך נטען, לא ניתן לבסס הרשעה בפלילים. אשר לעונש נטען, כי ההתרשלות בה הורשע המבקש נמצאת במדרג הנמוך, וכי לא נשקלו הזמן שחלף מאז האירוע והיות המבקש אב לשמונה ובעל עבר נורמטיבי.

דיון והכרעה

ז.

לאחר עיון, לא מצאתי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, לעניינים המעלים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 1286/12 גורביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); ענייננו אינו בא בגדרם של אלה. יתרה מכך, הבקשה נסבה בעיקרה על ממצאים עובדתיים שנקבעו בפירוט על-ידי הערכאה הדיונית ועליהם חזרה - בפירוט אף היא ערכאת הערעור, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת בגלגול שלישי (רע"פ 9911/08

גז נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "לודים"

(לא פורסם)).

ח.

אף לגופם של דברים אינני סבור כי נפל פגם בקביעות הערכאה הדיונית. בית המשפט הכריע את דינו של המבקש בהתבסס על נתונים שונים, לרבות

חוות דעתו של בוחן התנועה. כמפורט מעלה, זו לא עמדה לבדה, אלא נתמכה גם בגרסת המבקש עצמו, הנוסע שישב לידו בעת הנהיגה וכן עדויות עוברי אורח. אלה הביאו את בית המשפט לתעבורה לקבוע, כי אשמתו של המבקש הוכחה מעל לספק סביר, ולא מצאתי כי יש בטענות המבקש, אשר כאמור הועלו ונדחו על-ידי שתי ערכאות, כדי לשנות מקביעה זו.

ט.

לעניין העונש – הלכה היא כי גרימת מוות ברשלנות כתוצאה מתאונת דרכים מחייבות ענישה ממשית ומרתיעה, חרף היותו של הנאשם, במרבית המקרים, אדם נורמטיבי שזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים:

"בתי המשפט מחוייבים ומצווים להתריע ולהרתיע באמירה ברורה מפני החומרה והסכנה המופלגת הכרוכה בנהיגה, תוך התרשלות רבתי וממחיר הדמים הנורא הנגבה אגב כך. עברייני הדרכים באים ברגיל מרקע 'נורמטיבי' ושיקולי השיקום נדחים דרך כלל בעניינם מפני אינטרס הציבור וההגנה על חייו וגופו בעת שנוסע הוא לתומו בדרכים או חוצה אותם רגלית" (ע"פ 1688/07 מדינת ישראל נ' אלעוברה

(לא פורסם השופט י' אלון), (ראו גם ע"פ 7434/04 אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); 783/07 עתאבה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), פסקה ט'; ע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), פסקה 27).

כך גם המבקש בענייננו, אולם בשוני נוכח עברו התעבורתי שאינו קל, ובמיוחד התנהלותו לאחר ביצוע העבירה, באופן שתרם לאי פינויה של המנוחה לבית חולים המתמחה בפגיעות רב מערכתיות של פגיעת רכב נוסע, על כל התהיות העולות מכך, ולשיבוש הליכי המשפט. בתאונות דרכים נודעת חשיבות לפרטים מדויקים על המקרה כדי שיובאו בחשבון בקביעת הטיפול, והעלמת העובדה שמדובר בתאונת דרכים עלולה להיות משמעותית, גם אם אין מדובר בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961. בהינתן אלה, העונש שהושת על המבקש אינו בלתי מידתי באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה בגלגול שלישי.

י.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.