רע"פ 1449/00 מנעם גנאיים נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה

1.ביום 1.1.98 הוצא צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק), המתיחס לתוספת בניה בקומת הקרקע של מבנה ברח' גדעון 13 בחיפה. בקשה לביטול הצו הוגשה לבית משפט השלום בחיפה על ידי מר דמיאנוס אתאנאס אשר הציג עצמו כמי שבנה בפועל את תוספת הבניה נשוא הצו. בבקשתו טען כי טרם מיצה את ההליכים התכנוניים וכי בכוונתו להגיש ערר על החלטת הועדה המקומית. במסגרת הליך זה הושגה הסכמה בין בעלי הדין על עיכוב ביצוע הצו, לפיה תהא רשאית המשיבה לבצעו במידה וידחה הערר. בסמוך לאחר הגשת הערר פנה מר אתאנאס לועדה בבקשה למושכו עקב עריכת בדיקה תכנונית מחודשת. משנודעו הדברים למשיבה פנתה היא בבקשה לביטול הוראת עיכוב ביצוע הצו המנהלי ובית המשפט קבע כי הצו יבוצע בתוך 45 יום; כן דחה בית המשפט בקשה לביטולו של הצו.

ביני לביני הועברה הזכות בנכס לאחרים ואלה העבירו את זכותם למבקשים.

2.לטענת המבקשים דבר קיומו של צו ההריסה המנהלי נודע להם רק לאחר שנסתיימו כל ההליכים כאמור, ורק משפנו בבקשה לביטולו לבית משפט השלום בחיפה נתבררה להם עובדת קיום ההליכים האמורים. משום כך, הוסכם בין המשיבה לבין המבקשים כי האחרונים יוכלו להגיש ערעור על פסק-דינו של בית השלום במקומו של מר אתאנאס והמשיבים לא יטענו כנגדם לאיחור בהגשתו.

ערעורם של המבקשים נדון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי משחלפו 30 הימים המוקצבים לביצוע צו הריסה מנהלי, לאחר שמשך מר אתאנאס את עררו מלפני ועדת הערר, והמשיבה לא עשתה לשם ביצועו, פקע תוקפו של הצו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בנסיבות שבהן עוכב ביצוע הצו על פי הסכמה בהתאם לבקשתו של מי שעשוי להיפגע מן הצו, לא יתכן שהאחרון ינצל את אורך רוחה של המשיבה כדי לטעון שהסכמתה לעיכוב ביצועו של הצו מאיינת את תקפו.

מכאן הבקשה לרשות לערער.

3.בבקשתם לפני שבים וחוזרים המבקשים על טענתם העיקרית כי בחלוף 30 הימים ממועד משיכת הערר, ובלא שבוצע הצו - פקע תוקפו. כן טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי משראה לדחות את ערעורם גם על יסוד העובדה שלא היו צד להליך המקורי וכן משום שהגישו את ערעורם באיחור. לעניין הראשון מבססים המבקשים את הצטרפותם להליך במקומו של מר אתאנאס על יסוד הוראת סעיף 250 לחוק, ולעניין איחור בהגשת ההליך שבים המבקשים ומפנים להסכמה שהושגה בעניין זה עם המשיבה.

דין הבקשה להידחות.

4.בית המשפט דן בזכויותיהם של המבקשים לגופו של הענין, ולפיכך אין משמעות לטרונייתם על כי הם לא צורפו פורמלית לערעור. לפיכך גם שאלת האיחור בהגשת הערעור אינה רלבנטית. המבקש/ים גם אינם טוענים שמעמדם עדיף על מעמדו של מר אתאנאס וכל טענתם היא שצו ההריסה המנהלי פקע כעבור 30 ימים מיום הינתנו. עקב ההסכמה שהושגה בין מר אתאנאס לבין המשיבה הוא לא יכול היה להישמע בטענה שהצו פקע כעבור 30 ימים. ממילא אין טענות המבקשים - שהם חליפיו - מצדיקות מתן רשות לערער.

לפיכך, הבקשה נדחית. ממילא בטל צו לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי שניתן ביום 24.2.00.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.